רע"א 4404/98 יעקוב רודיטי נ. אינג' יעקוב יובל אכברט בע"מ

המבקש, אדריכל במקצועו, התקשר עם המשיבה בהסכם לגבי תכנון הנדסי. במשך הזמן התגלעו חילוקי דעות בין הצדדים, אשר בגינם פנה המבקש אל ועדת האתיקה של מועצת ההנדסה והאדריכלות. ועדת האתיקה קבעה כי המבקש רשאי להתקשר עם מהנדס אחר וכי המחלוקת הכספית ביחס לעבודה שביצעה המשיבה עד למועד זה תימסר להכרעתו של בורר. בעקבות זאת מונה בורר על-ידי רשם המהנדסים והאדריכלים.

המשיבה הגישה לבורר כתב תביעה שבו נתבע המבקש לשלם לה סך של כ70,000- ש"ח. המבקש, מצידו, הגיש לבורר כתב תביעה שכנגד על סכום דומה, וזאת בגין הנזקים שלפי טענתו גרמה לו המשיבה. הבורר נתן פסק בוררות לא מנומק, שבו נקבע כי על המבקש לשלם למשיבה סך של 36,000 ש"ח בתוספת מע"מ.

המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבקשה לביטול פסק בורר. בבקשה נטען כי הבורר חרג מסמכותו בכך שפסק למשיבה סכומים בגין כל העבודה שאותה הייתה אמורה לבצע מלכתחילה, ולא רק בגין העבודה שביצעה בפועל עובר לביטול ההסכם עמה. טענתו זו של המבקש נסמכה על חישובים שונים שאותם הגיש לבית-המשפט המחוזי.

בית-המשפט המחוזי (השופטת רות שטרנברג-אליעז) דחה את הבקשה לביטול פסק הבורר. נפסק כי חילוקי הדעות בין הצדדים נמסרו להכרעתו של בורר מקצועי, וכי לא נדרש כי הבורר ינמק את פסקו. בית-המשפט קבע כי אין בחישובים שהוגשו על-ידי המבקש כדי להביאו למסקנה כי הבורר פסק למשיבה סכומים בגין עבודות שלא בוצעו על-ידיה, וכי מסקנה זו אף עולה בקנה אחד עם הסכומים שנתבעו מלכתחילה על-ידי הצדדים בפני הבורר.

מכאן הבקשה לרשות ערעור, שבה חזר המבקש על הטענות שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי ביחס לגובה הסכום שנפסק למשיבה. לכך התווספה טענה חדשה מצידו של המבקש. על-פי טענה זו, יש לבטל את פסק הבורר בהיותו נגוע במשוא פנים, וזאת בשל העובדה שהבורר ממלא תפקיד בכיר בלשכת המהנדסים האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל, שבה חברים גם מהנדסי המשיבה.

דין הבקשה להידחות. באשר לטענות בדבר גובה הסכום שנפסק למשיבה, מקובלת עלי במלואה מסקנתו של בית-המשפט המחוזי ולא ראיתי כל מקום להתערב בה. אף את הטענה בדבר משוא פנים של הבורר יש לדחות. ראשית, טענה זו כלל לא נטענה בפני בית-המשפט המחוזי וכבר מן הטעם הזה יש לדחותה. בהקשר זה יש לציין כי באת-כוח המבקש, עורכת-הדין נעמה אריאל, לא דקה פורתא בעובדות שאותם ציינה בבקשת רשות הערעור ביחס לטענה זו. כך, למשל, נאמר בבקשה כי העובדות המבססות לכאורה את הטענה בדבר משוא פנים נודעו למבקש רק לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק הבורר לבית-המשפט המחוזי ולפיכך נטענו בפני בית-המשפט בעל-פה. ברם, פרוטוקול הדיון בבית-המשפט המחוזי אינו מראה כל רמז להעלאת טענה זו, ובתצהיר שהגיש המבקש לבית-משפט זה במסגרת הבקשה לרשות ערעור הוצהר כי העובדות הרלוונטיות נודעו לו רק לאחר שניתן פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

שנית - וזה העיקר - לא מצאתי בבקשת רשות הערעור ובתצהירו של המבקש כל תשתית ראייתית לטענה בדבר משוא פנים של הבורר ואף מן הטעם הזה יש לדחותה.

הבקשה נדחית.