רע"א 4406/04 ראיד נסר אללה כערבי נ. פראס נתשה

1.המבקש נפגע בתאונת דרכים. הוא הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. בית המשפט המחוזי הורה על מינוי מומחים בתחום האורטופדיה ובתחום הנוירולוגיה. אלה קבעו למבקש נכויות בדרגות שונות. המבקש עתר למינוי מומחים נוספים, ובכלל זה בתחום העיניים ובתחום השיקום. בית המשפט נתן החלטה לפיה אין מקום למינוי מומחה בתחום העיניים, וזאת שכן:

ההפניות אליהן מפנה ב"כ התובע עניינן בחדות ראיה, כפי שנכתב "חדות ראיה – משקפים". יתר על כן כפי שצויין לגבי העיניים לא נמצא ממצא פתולוגי.

בנסיבות אלו ומאחר שאין כל הוכחה לכך שמאז התאונה ועד היום נזקק התובע לטיפול כלשהו בעיניו, אינני רואה מקום לבקשה והיא נדחית.

בית המשפט קבע עוד, כי ההחלטה בעניין מינוי מומחה בתחום השיקום תינתן לאחר שהצדדים ימציאו סיכומים ופסיקה בנוגע לעניין.

המבקש השיג על החלטה זו בפני בית משפט זה. בקשתו נדחתה על-ידי השופט ת' אור, אשר קבע כי "הסירוב למנות מומחה בתחום העיניים נשען על המסמכים הרפואיים שצירף המבקש, ועל העובדה שנקבע בהם שאין ממצא פתולוגי בתחום העיניים, משכך, אין מקום להתערב בהחלטת השופטת, לפיה לא קיימת 'ראשית ראיה' המצדיקה מינויו של מומחה מטעם בית המשפט".

2.בהחלטה נוספת, החליט בית המשפט המחוזי שלא למנות מומחה בתחום השיקום. נקבע, כי רק לאחר חקירת המומחה בתחום הנוירולוגיה יהא מקום לבחון את הצורך במינוי מומחה בתחום השיקום (להלן: ההחלטה השנייה ). גם על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור, ואף זו נדחתה על-ידי השופט אור.

3.המומחה בתחום הנוירולוגיה נחקר, ואז עתר המבקש, פעם נוספת, למינוי מומחה בתחום העיניים. זאת, משום שלדעתו הצורך במינוי זה עולה מתשובותיו של המומחה בתחום הנוירולוגיה. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, בציינו כי "תשובתו של העד [המומחה] ניתנה ללא שהונח בפניו חומר רפואי כלשהו ואך בהתייחס למצג שהניח בפניו ב"כ התובע; ממילא אין בתשובה כדי להניח התשתית הנדרשת לצורך מינוי מומחה כמבוקש". המבקש מלין על החלטה זו, אלא שלאחר עיון בטענותיו, בפרוטוקול חקירתו של המומחה ובהחלטתו הקודמת של השופט אור, לא מצאתי עילה להתערב במסקנת בית המשפט המחוזי.

4.לאחר חקירת המומחה בתחום הנוירולוגיה ביקש המבקש גם למנות מומחה בתחום השיקום. בקשתו זו נדחתה אף היא על-ידי בית המשפט המחוזי, והמבקש משיג על כך בפנינו. אלא שגם כאן, סבורני כי אין עילה להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי:

בענייננו נחקר פרופ' ורדי [המומחה בתחום הנוירולוגיה] ארוכות גם בעניין צרכיו של התובע וכישוריו לעבודות כלשהן.

משהבהיר המומחה כי משנמנע התובע מלבצע הטסטים הנוירופסיכולוגיים שנדרש הוא לא יוכל לחוות דעתו בתחום השיקום הפסיכיאטרי שהינו בתחום התמחותו, יהיה זה חסר תועלת למנות מומחה שיקומי, שבוודאי לא יוכל להוסיף על האמור בחוות דעתו ובעדותו של פרופ' ורדי.

5.ראוי לומר, כי המבקש לא טרח לציין בבקשתו כי הגיש בקשות רשות ערעור קודמות, כמפורט לעיל. המבקש גם לא ראה לנכון לצרף את החלטותיו של השופט אור בבקשות אלו – החלטות שהן, כמובן, רלבנטיות לבקשה הנוכחית. זאת ועוד, בסעיף 11 לבקשת רשות הערעור כותב המבקש, כי על אף שלא הסכים להחלטה השנייה של בית המשפט המחוזי, "המתין עם בקשתו... עד לאחר חקירתו של ד"ר ורדי". כפי שעולה מתיאור השתלשלות העניינים שלעיל – תיאור זה אינו נכון, שהרי המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה השנייה, ובקשתו נדחתה.

אשר על כן, הבקשה נדחית. בהתחשב בכל הנסיבות, יישא המבקש בשכר טרחת עורך הדין של המשיב בסכום של 15,000 ש"ח.