רע"א 4413/10 מאיה דורימני נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' שנלר ) בע"א 7829-11-09 מיום 17.5.2010 בה נדחתה בקשה מטעם המבקשת לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום לפיו חויבה בתשלום סך של 536 אלף ש"ח למשיב ובתשלום הוצאותיו ושכר טרחת עורכי דינו.

1.

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המבקשת שעניינה חוב שצברה המבקשת בחשבונה אצל המשיב. בקשת המבקשת ליתן רשות להתגונן נדחתה על ידי בית משפט השלום (כבוד השופט צ' כספי ) ביום 12.10.2009. במסגרת החלטתו קבע בית משפט השלום כי לבעלה של המבקשת היה ייפוי כוח לבצע פעולות בחשבון ועל כן אין ממש בטענותיה כי היה על המשיב ליידע אותה בגין הפעולות שביצע בעלה בחשבון. בהתאם, בפסק דינו מיום 26.10.2009, חייב בית משפט השלום את המבקשת בתשלום סך של 536,014 ש"ח למשיב, בתשלום אגרת בית המשפט בסך של 12,878 ש"ח, בתשלום שכ"ט עורכי דינו של המשיב בסך של 27,155 ש"ח ובתשלום הוצאות המשיב בסך של 5,000 ש"ח.

2.

ביום 5.11.2009 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וביום 5.1.2010 הגישה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. ביום 1.4.2010 ניתנה החלטת בית משפט השלום בבקשה לעיכוב ביצוע, בגדרה הורה בית משפט השלום על עיכוב ביצוע פסק דינו בכפוף לכך שהמבקשת תשלם סך של 300 אלף ש"ח מתוך הסכום שנפסק כי עליה לשלם למשיב.

3.

לאחר מכן הגישה המבקשת בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע, בהחלטתו מיום 17.5.2010, כי המבקשת לא הציבה תשתית עובדתית כדי להראות כי יש מקום להתחשב במצבה הכלכלי וכי על כן מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב, הבנק. באשר לסיכויי הערעור קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן לקבוע כי סיכויי הערעור הינם כה טובים עד שהם מכריעים את הכף לטובת המבקשת. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי לפנים משורת הדין הוא מאפשר למבקשת לשלם סך של 200 אלף ש"ח על חשבון הסכום שנקבע כי עליה לשלם למשיב בפסק הדין, וזאת אם סכום זה ישולם עד יום 15.6.2010.

4.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

במסגרת בקשתה טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור שהגישה הם טובים. בהקשר זה טוענת המבקשת כי בית משפט השלום התעלם בהחלטתו מהעובדה כי קודם לתביעה שהגיש המשיב נגדה, היא הגישה תביעה נגדו הנוגעת לאותו העניין וכי תביעת המשיב אינה אלא ניסיון מצידו לחמוק מחובותיו כלפיה. כן טוענת המבקשת כי בית משפט השלום התעלם מטענתה לפיה החשבון נושא התביעה היה חשבון בו לא הייתה מסגרת אשראי ובו לא ביקשה כי תינתן מסגרת אשראי

6.

כן טוענת המבקשת כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה טוענת המבקשת כי הוצאתו לפועל של פסק הדין ימיט עליה אסון כלכלי, וכי אמנם בבעלותה נכס אך זה משועבד לבנק ולא ניתן "להפיק" ממנו סכום מספיק על פי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. כן טוענת המבקשת כי הוצאתו לפועל של פסק הדין באמצעות מימוש הנכס תביא לכך שהבנק שהעניק לה את ההלוואה לצורך רכישת דירת מגוריה יפעל אף הוא למימוש הדירה וכך תישאר ללא קורת גג.

7.

לאחר עיון בבקשה על נספחיה, סבורני כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" ניתנת רק באותם המקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים או כאשר התערבותו של בית משפט זה נדרשת על מנת למנוע עיוות דין [ראו: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3), 123 (1982) ]. המקרה שלפניי אינו מעורר שאלה החורגת מגדר הסכסוך הקונקרטי בין הצדדים, והמבקשת אף אינה טוענת כך. בנוסף, איני סבור כי בהחלטת בית המשפט המחוזי יש כדי לגרום למבקשת עיוות דין, כפי שיפורט להלן.

8.

מהבקשה שלפניי לא ניתן להעריך מהם סיכויי הערעור שהגישה המבקשת שכן הטענות בעניין זה נטענו על ידי המבקשת בלשון כללית וללא ביסוס של ממש. בנוסף, שותף אני לקביעת בית המשפט המחוזי לפיה המבקשת לא העמידה תשתית עובדתית מספקת על מנת להראות כי מאזן הנוחות נוטה לטובתה. בהקשר זה יצויין כי למעט טענה בעלמא כי השארת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה תביא אותה לכדי חורבן כלכלי, לא הראתה המבקשת כי מצבה הכלכלי אינו מאפשר לה לעמוד בסך שאותו הורה לה בית המשפט המחוזי לשלם כתנאי לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום. טענת המבקשת כי מימוש פסק הדין יביא לפינויה מדירת מגוריה נראית אף היא בלתי מבוססת. כל זאת בעוד אין מחלוקת כי ככל שיתקבל ערעור המבקשת, לא תעמוד היא מול שוקת שבורה, בהתחשב בהיות המשיב מוסד בנקאי.

9.

נוכח האמור לעיל, סבורני כי החלטת בית המשפט המחוזי לפיה פסק הדין של בית משפט השלום יעוכב בכפוף לתשלום סך של 200 אלף ש"ח על ידי המבקשת הינה החלטה מאוזנת וראויה, ואין מקום להתערבות בית משפט זה בהחלטה זו.

10.

לבסוף, אוסיף ואעיר כי ככל שהמצב יגיע לכדי כך כי לצורך הוצאתו לפועל של פסק הדין יהיה צורך במימוש

דירת המגורים של

המבקשת, הרי שאז,

תוך ביסוס תשתית עובדתית מספקת, תוכל המבקשת להתנגד למהלך זה באופן קונקרטי. כמובן שאין באמור לעיל כדי להביע עמדה כלשהי באשר לבקשה מעין זו, ככל שהמבקשת תיבחר להגישה, או באשר לסיכוייה.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות.