רע"א 4417/08 מאיר ודוד כהן השקעות בע"מ נ. אות הכפרה והשלום

1.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטותיו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 9.4.08 ומיום 6.5.08 בה.פ 6443/07 (שניתנו שתיהן על ידי כבוד השופטת העמיתה ר' שטרנברג אליעז), אשר קיבל את בקשתה של המשיבה למנות בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות, התשכ"ח – 1968 (להלן – חוק הבוררות ) והורה על מינויו של מר חיים בריקסמן כבורר במחלוקות שנתגלעו בין הצדדים.

העובדות בתמצית

2.

המשיבה, עמותה הרשומה בגרמניה, ביקשה לבצע עבודות בניה ושיפוצים בירושלים לשם הקמתו של מבנה ברחוב עין גדי בירושלים לאירוח וקיום מפגשים בין ישראלים וגרמנים, ומינתה את המהנדס פטר קליין כמנהל הפרויקט מטעמה (להלן – מנהל הפרויקט ).

לאחר מינויו של מנהל הפרויקט, ערכה המשיבה מכרז לבחירת קבלן אשר יבצע את עבודות השיפוץ והבניה האמורות, ובסופו של דבר זכתה המבקשת במכרז האמור. ביום 10.4.03 חתמו המבקשת והמשיבה על הסכם לביצוע העבודות (להלן – ההסכם ). במסגרת סעיף 2 להסכם, שהוא סעיף ההגדרות, הוגדר מר פטר קליין כ"מנהל הפרויקט".

סעיף ( a )(3)19 להסכם קובע כי מחלוקות שיתגלעו בין הצדדים יובאו להכרעתו של "מנהל הפרויקט" כבורר יחיד. וזוהי לשון הסעיף:

"In accordance with sub-clause 3d to this clause, the disagreements that may arise between the parties for any reason with no exception that relate to this contract, its interpretation, clarification or as a result of it, is to be brought to the project manager for his judgment as sole arbitrator of the project and it is agreed that his decision will be binding on both sides and there will be no other arbitration decision after his or anything else what so ever."

בנוסף, קובעת הוראת סעיף ( e )(3)19 להסכם כי:

"Any other arguments… that are monetary-related only… are to be brought to a single arbitrator that will be appointed with the agreement of both the parties or where such agreement cannot be achieved, as appointed by the chief justice of the court of the Jerusalem

district..."

3.

לאחר שהתעוררה מחלוקת בין הצדדים בנוגע לדרישת המבקשת כי תושב לה ערבות בדק בנקאית אוטונומית שאותה מסרה למשיבה לצורך הבטחת קיום התחייבויותיה על פי ההסכם וכן מחלוקת בנוגע לטענת המשיבה לפיה קיימים ליקויי בנייה בעבודות שביצעה המבקשת, פנתה המשיבה לבית המשפט קמא בבקשה למינוי בורר. ביום 8.2.07 הורה בית המשפט קמא (כבוד השופט י' עדיאל) על מינויו של עו"ד יוסף תוסיה-כהן כבורר בסכסוך בין הצדדים, וקבע כי הבורר ידון בכל טענות הצדדים, לרבות טענות הצדדים בשאלה האם יש למסור את ההכרעה במחלוקות אודות ליקויי הבנייה למנהל הפרויקט.

4.

לאחר הליך שהתקיים בפניו, קבע עו"ד תוסיה-כהן ביום 25.3.07 כי הסמכות לבדיקת טענות הצדדים בעניין ליקויי הבניה נתונה למנהל הפרויקט וכי אין בפניו כל ראייה המצדיקה את פסילתו של מנהל הפרויקט מלשמש כבורר במחלוקת בין הצדדים (תוך שציין כי הסמכות להחליט בעניין זה מסורה לבית המשפט בלבד). במהלך הבוררות שהתנהלה ביניהם בעניין השבתה של ערבות הבדק למבקשת, הגיעו הצדדים להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק בוררות ביום 7.8.07 (להלן – הסכם הפשרה ) במסגרתו נקבע (בסעיף 2) כי:

"הצדדים מוסרים את המחלוקות בדבר קיומם של ליקויי בנייה בפרויקט... ו/או כל שאלה הנובעת בהקשר ישיר לעניין זה, להכרעה בפני מנהל הפרויקט מר פטר קליין ו/או מי ביבוא במקומו בהסכמה ובהעדר הסכמה ימונה ע"י בית המשפט (להלן: "הבורר")."

5.

בהתאם להסכם הפשרה האמור, פנו הצדדים למנהל הפרויקט וביקשו לתאם מועד לקיום ישיבת בוררות. בתגובה, שלח מנהל הפרויקט ביום 10.8.07 מכתב לבאי כוח הצדדים, במסגרתו הביע את הסכמתו לשמש כבורר בין הצדדים ואולם התנה את הסכמתו זו בכך שהצדדים יחתמו על תצהיר, לפיו הם מודעים לעובדה שבין הבורר לבין המבקשת היו קיימים בעבר וקיימים בהווה קשרי עבודה וכי מוסכם שקביעתו תהיה סופית, שלא יהיה עליו לנמקה ושהיא תהיה בלתי ניתנת לערעור.

בעקבות מכתב זה, פנתה המבקשת למשיבה במכתב מיום 16.8.07 וטענה כי לאור המידע שגילתה על קשריו של מנהל הפרויקט עם המבקשת ולאור העובדה כי מנהל הפרויקט מסרב לנמק את החלטתו או לאפשר ערעור עליה, ברי כי מנהל הפרויקט אינו יכול לשמש כבורר נייטרלי ויש למנות בורר מוסכם שיהיה מקובל על שני הצדדים. בתגובה, הודיעה המבקשת במכתב מיום 27.8.08 כי היא מתנגדת מכל וכל לניסיון להחליף את הבורר. לאחר תכתובות נוספות בין הצדדים, פנתה המבקשת, אשר סירבה לחתום על תצהיר בנוסח שאותו דרש מנהל הפרויקט, לבית המשפט קמא בבקשה למינוי בורר לפי סעיף 8 לחוק הבוררות.

החלטתו של בית המשפט קמא

6.

בהחלטתו מיום 9.4.08, קבע בית המשפט קמא (כבוד השופטת העמיתה ר' שטרנברג אליעז) כי בנסיבות העניין, כאשר מנהל הפרויקט מסרב לקבל את תפקיד הבורר כל עוד הצדדים אינם חותמים על תצהיר בנוסח הנדרש על ידו, ומאחר שלא ניתן לחייב את המשיבה למלא אחר דרישתו האמורה של מנהל הפרויקט, לא ניתן למנות את מנהל הפרויקט כבורר בעל כורחו. בית המשפט הוסיף וקבע כי הגם שבהתנהלותו הפגין מנהל הפרויקט "יושרה והגינות ראויים לציון", הרי שבורר שאינו זוכה לאמון הצדדים מוטב שלא יתחיל בניהול הבוררות. לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי ההסכמה למינויו של מנהל הפרויקט כבורר שניתנה "בראשית הדרך", אינה אותה ההסכמה הנדרשת לאחר כארבע שנים של "יחסי עבודה" בינו לבין המבקשת וכי יש לקבל את הבקשה גם כדי למנוע אפשרות לתקוף את פסק הבוררות על פי עילת הביטול הקבועה בסעיף 24(10) לחוק הבוררות.

7.

לאור האמור לעיל, קיבל בית המשפט קמא את הבקשה ונתן לצדדים שהות להחליט על זהותו של בורר שיהיה מוסכם על שניהם. ביום 6.5.08, לאחר שככל הנראה לא עלה בידי הצדדים להגיע להסכמה באשר לזהותו של בורר כאמור, מינה בית המשפט קמא את מר חיים בריקסמן כבורר שיכריע במחלוקות בין הצדדים.

מכאן הבקשה שבפניי.

נימוקי הבקשה

8.

לטענת המבקשת, סירובה של המשיבה להיעתר לדרישות שאותן הציב מנהל הפרויקט כתנאי למינויו כבורר, התואמות את תנאיו של סעיף הבוררות בהסכם בין הצדדים ואת נסיבות המקרה, לוקה בחוסר תום לב ונועד לסכל את הליך הבוררות. לטענתה, המשיבה הייתה מודעת לקשרי העבודה הקיימים בין מנהל הפרויקט לבין המבקשת טרם החתימה על ההסכם, וממילא טרם החתימה על הסכם הפשרה, כאשר ההסכמה כי מנהל הפרויקט ישמש כבורר במחלוקות בין הצדדים נבעה מרצון הצדדים לברר את המחלוקות בצורה יעילה בפני אישר מקצוע המכיר את התוכניות נשוא העבודות ואשר היה צד לכל ההחלטות וההנחיות שניתנו למבקשת על ידי המשיבה, וכך להגיע "לחקר האמת" בצורה היעילה והזולה ביותר.

9.

מוסיפה המבקשת וטוענת כי במסגרת סעיף הבוררות שבהסכם נקבע כי החלטתו של הבורר תהיה סופית וכי הסעיף לא כלל כל הוראה המחייבת את הבורר לנמק את החלטתו ולפיכך, טענותיה של המשיבה בעניין זה הינן "דרישות סתמיות ומיותרות" העומדות בסתירה להסכם ולהסכם הפשרה.

10.

לבסוף, טוענת המבקשת כי הסכמתה לברר מחלוקות "מקצועיות" במסגרת הליך בוררות ניתנה בהסתמך על כך שהבוררות תתנהל בפני מנהל הפרויקט בלבד, ולא בפני איש מקצוע אחר. לפיכך, טוענת היא כי כל עוד מנהל הפרויקט אינו משמש כבורר, כי אז היה על בית המשפט קמא להפנות את הצדדים לבירור המחלוקות בפני בית המשפט ולא לחייבם להתדיין בפני בורר חלופי.

11.

לאור כל האמור לעיל, מבקשת המבקשת לקבוע כי שאלת קיומם של ליקויי בניה תתברר בפני מנהל הפרויקט או לחילופין, בפני בית המשפט המוסמך ולא במסגרת הליך בוררות בפני בורר אחר.

דיון והכרעה

12.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור על צרופותיה ואת החלטותיו של בית המשפט קמא, הגעתי לכלל מסקנה כי לא מתקיימים במקרה זה התנאים המצדיקים מתן רשות ערעור וכי יש לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בקבלת תגובתה של המשיבה, באופן שהמחלוקות בין הצדדים ידונו ויוכרעו על ידי הבורר שאותו מינה בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 6.5.08.

13.

הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית משפט לפי חוק הבוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד, במסגרתם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה או כאשר נדרשת התערבותה של ערכאת הערעור מטעמי צדק ומניעת עיוות דין [ רע"א 3680/00 אהרון גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2003); רע"א 2766/06 סבג נ' רחמים

(לא פורסם, 21.1.08); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.08) ]. איני סבור כי במקרה שלפניי מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים להליך שבפניי או כי נגרם למבקשת עיוות דין, באופן המצדיק מתן רשות ערעור ודי בכך כדי לדחות את בקשת רשות הערעור. דברים אלו מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי המבקשת כלל לא טענה במסגרת הבקשה מדוע נופל עניינה בגדר המקרים המצדיקים רשות ערעור כאמור.

14.

למעלה מן הצורך, סבורני כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. הגם שלכאורה צודקת המבקשת בטענתה לפיה הקשרים בינה לבין מנהל הפרויקט היו ידועים למשיבה מבעוד מועד ולמצער, החל מן המועד בו התנהל הליך בוררות בפני הבורר עו"ד תוסיה-כהן, הרי שמשעה שמנהל הפרויקט התנה את הסכמתו לשמש כבורר בחתימת הצדדים על תצהיר לפיו הם מודעים לקשרים האמורים, לא ניתן לחייב את המשיבה לחתום על תצהיר כאמור בניגוד לרצונה. לפיכך, כל עוד עומד מנהל הפרויקט על דעתו ומתנגד לשמש כבורר ללא חתימת הצדדים על התצהיר הנדרש על ידו וכל עוד מתנגדת המשיבה לחתימה על תצהיר כאמור, אין מנוס ממינוי בורר אחר להכרעה במחלוקות בין הצדדים.

15.

באשר לטענתה של המבקשת לפיה הואיל ומנהל הפרויקט מסרב לשמש כבורר יש להעביר את הסכסוך בין הצדדים להכרעתו של בית המשפט המוסמך, סבורני כי לשונו המפורשת של סעיף 2 להסכם הפשרה, במסגרתו הסמיכו הצדדים את בית המשפט למנות בורר מקום שמנהל הפרויקט אינו מכהן ככזה והצדדים לא הסכימו על זהותו של בורר כאמור, אינה מותירה מקום רב לפרשנות בדבר אומד דעתם של הצדדים בהקשר זה וברי כי כוונתם הייתה למנות בורר אחר תחת מנהל הפרויקט במקרה זה.

16.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובת המשיבה, איני עושה צו להוצאות.