רע"א 4425/98 יעקב מזרחי נ. יהודה בן חמו

1.המשיב נפגע בארוע בו היה מעורב טרקטור המצוי בבעלותו של המבקש 1 והיה נהוג בידי המבקש 2. כתוצאה מפגיעתו זו נקבעה למבקש נכו ת בשיעור 8% לצמיתות. המשיב תבע את המבקשים על נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה. עילת התביעה היתה בנזיקין ולא על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה1975-, תוך שהוא מציג חוות דעת מומחה מטעמו. המבקשים לא הגישו כתב הגנה. פסק הדין בתביעה ניתן ביום 20.4.97, בהיעדר הגנה, ובו חוייבו המבקשים בתשלום פיצויים והוצאות למשיב. המבקשים פנו לבית המשפט בבקשה לביטול פסק הדין.

בבקשתם טענו המבקשים, כי סברו שישנו כיסוי ביטוחי לארוע, וכי הודיעו לסוכן הביטוח על כתב התביעה ימים ספורים לאחר שנתקבל על מנת שיטפל בעניין. כמו כן טענו לגופה של התביעה, כי מדובר בתאונת דרכים, ועל כן לא עומדת למשיב תביעה בגין עוולה לפי פקודת הנזיקין. בית המשפט דחה את הבקשה. בנימוקיו קבע בית המשפט, כי המבקשים הסתפקו בפניה אחת לסוכן הביטוח וכלל לא שבו לפנות אליו בנוגע להתפתחות ההליכים, עד שנודע להם כי ניתן פסק הדין נגדם. בכך, נקבע, התרשלו המבקשים באופן חמור. למעשה הם ידעו שלא הוגש כתב הגנה, מאחר ולא הוזמנו כלל על ידי נציג חברת הביטוח למסור גירסה כלשהי לצורך הגשתו. כמו כן, התרשלו המבקשים בכך שאחרו בעצם הגשת הבקשה לביטול פסק הדין. על החלטה זו פנו המבקשים בבקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להעניק למבקשים רשות ערעור. בית המשפט הזכיר את קביעת בית משפט השלום בדבר התרשלותם החמורה של המבקשים, ציין כי גם הבקשה שהובאה לפניו הוגשה באיחור, בהסכמת המשיב, ובסופו של דבר דחה את הבקשה. על החלטה זו פונים המבקשים בבקשה לרשות ערעור.

המבקשים טוענים, כי לאחר פנייתם לסוכן הביטוח הם היו רשאים להניח כי הנושא נמצא בטיפול, ולפיכך לא התרשלו באופן המצדיק את אי ביטולו של פסק הדין. כמו כן טוענים המבקשים, כי בית משפט השלום התעלם לחלוטין בהחלטתו מהבקשה להארכת מועד לביטול פסק הדין שהוגשה על ידי המבקשים. בית המשפט לא דן ולא הכריע בה. כן התעלם בית המשפט, לטענתם, מסיכויי ההגנה שלהם, כפי שפורטו בבקשה זו.

2.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים ובהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות, נראה לי, ראשית, כי טעה בית משפט השלום כשלא דן והחליט בבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין. שנית, במקרה של בקשה לביטול פסק דין יש לבחון מהי הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש את הגנתו, וכן מהם סיכויי ההצלחה של המבקש אם יורשה להתגונן, כאשר לסיכויי ההצלחה יש לתת משקל רב יותר (ראו לעניין זה ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח , פ"ד לז(3) 431, 438).

בהתחשב בנסיבות המקרה, לרבות סיכויי ההגנה של המבקשים, הגעתי למסקנה: א. שראוי היה ליתן למבקשים ארכה להגשת הבקשה לביטול פסק דין, וכן; ב. שראוי שפסק דינו של בית משפט השלום יבוטל ולמבקשים תינתן אפשרות להתגונן בפני תביעת המשיב נגדם.

3.אציין, למען הסדר, שתגובת המשיב לבקשה זו לרשות ערעור לא הוגשה במועד אלא באיחור של כשבעה חודשים. רק בחלוף תקופה זו הוגשה מטעמו בקשה להארכת מועד, אשר ספק אם היה מקום להעתר לה.

4.על סמך כל האמור לעיל, אני מחליט לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. הערעור מתקבל, במובן זה שהחלטות שתי הערכאות הקודמות, כולל החלטת בית משפט השלום מיום 18.2.98, מבוטלות בזה. למבקשים ניתנת בזה ארכה של 15 ימים להגיש כתב הגנה בתביעה שהוגשה נגדם בת"א 21072/95.

בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות.