רע"א 4426/17 אנגלנדר אסתר שינא נ. ישראל מילשטיין

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן ) בת"א 13241-01-17 מיום 1.5.2017, שעניינה בסעדים זמניים שעליהם הוחלט לטובת המשיב.

2.שניים אוחזים בדירה. המבקשת רשומה כבעלת הזכויות בדירה, ואילו לטובת המשיב רשומה הערת אזהרה. בינתיים מתגורר בדירה בפועל צד שלישי, המשלם דמי שכירות למבקשת. המשיב הגיש תביעה נגד המבקשת, וכן גם בקשה למתן סעדים זמניים. בית המשפט המחוזי דן בבקשה במעמד הצדדים. על יסוד הראיות שהובאו לפניו קבע כי מעמדה המשפטי של הדירה מצוי באי-בהירות הטעונה בירור בהליך המשפטי. בשלב זה רב הנסתר על הגלוי; גרסאות שני הצדדים מעלות סימני שאלה, ועל כן התביעה חוצה את הרף הנדרש מבחינת סיכויי ההליך. לאחר מכן סקר בית המשפט את המצב בדירה כיום: בדירה מתגורר כאמור צד שלישי, המשלם דמי שכירות למבקשת; בנכס בוצעו על-ידי המשיב עבודות לבינוי מעלית, אולם הן הוקפאו בשל ההליך המשפטי.

3.בבקשה למתן סעדים זמניים עתר המשיב לפינוי מי שמתגורר כעת בנכס; לאסור כל שימוש בנכס על-ידי המבקשת או צדדים שלישיים; לאסור על ביצוע כל דיספוזיציה בנכס; להעביר את השימוש והחזקה בדירה לרשותו, ולחלופין להורות על העברת כספי השכירות למשיב, או להורות על הפקדת מפתחות הנכס אצל גורם אובייקטיבי. בית המשפט המחוזי לא נעתר לחלק הארי של הבקשה, אך הורה על סעדים מסוימים לטובת המשיב. נקבע כי יפתח חשבון נאמנות, על-ידי באי כוח שני הצדדים, ובו יופקדו דמי השכירות (ויופקדו בו גם כספי שכירות שכבר שולמו למבקשת ממועד תחילתו של הסכם השכירות); כמו כן נקבע כי אם דמי השכירות אינם משקפים את התמורה הריאלית לשכר הדירה, ימונה שמאי מטעם בית המשפט וסכום הכסף שייקבע על-ידו הוא זה שיופקד לחשבון הנאמנות.

4.אשר למעלית, בית המשפט התיר למבקשת להשלים את עבודות הבינוי, על חשבונה. אשר לעלויות העבודות שכבר בוצעו, על חשבון המשיב, נקבע בהחלטה כי חברת המעליות תודיע מה היו העלויות עד כה, והמבקשת תפקיד לחשבון הנאמנות סכום זה, בתוספת של 10% מוערכים בגין שכר טרחתו של המשיב.

5.המבקשת מלינה על הסעדים הזמניים שנפסקו, והיא סבורה שמדובר בסעדים החורגים מן הסעדים שביקש המשיב; שהם אינם משרתים את הסעדים הסופיים שבכתב התביעה; שהם ניתנו על בסיס קביעות שגויות בדבר סיכויי ההליך, וללא דיון של ממש במאזן הנוחות; תוך התעלמות מכך שהמשיב כיזב בבית המשפט, פנה אליו בחוסר ניקיון כפיים, ובקשתו הוגשה בשיהוי; תוך פגיעה בזכויות דיוניות שונות של המבקשת, ובלי להידרש לסוגיית הביטחונות הנדרשים מאת המשיב כתנאי לתוקפו של הסעד הזמני שנקבע.

6.בבקשה, המשתרעת על פני 44 עמודים (ללא נספחיה), מפרטת המבקשת בפירוט רב את השתלשלות הדברים כפי שנטען על-ידה; וכן את השגיאות שנפלו, לשיטתה, בהחלטת בית המשפט המחוזי. עיינתי בבקשה ושקלתי את נימוקיה, אך הגעתי למסקנה שאין מקום ליתן למבקשת רשות לערער.

7.עסקינן בסכסוך שבו לשני הצדדים גרסאות עובדתיות הרחוקות זו מזו כרחוק מזרח ממערב. במצב זה, הקושי בהערכת סיכויי ההליך, במסגרת המקדמית של דיון בבקשה לסעד זמני, ידוע. בית המשפט המחוזי הגיע לכלל מסקנה כי התמונה מורכבת, ואין ניתן לבררה בטרם מיצוי ההליך המשפטי גופו. בית המשפט נימק קביעתו זו, תוך שהעלה תמיהות בגרסת שני הצדדים, מזה ומזה. בקביעה זו אין מקום להתערב, ודאי לא במסגרת הצרה של בקשת רשות ערעור. לא היה מקום לפרישה הרחבה של הגרסה העובדתית שבפי המבקשת, כפי שנעשה בבקשה שלפני. המקום לבירור מעמיק של העובדות הוא בהליך העיקרי המתנהל בבית המשפט המחוזי, ושם אכן יֵעשה הדבר הזה. לעת הזו, יש לצאת מנקודת הנחה כי המחלוקת העובדתית לא תיפתר לפני הבירור המשפטי.

8.בהינתן הנחת מוצא זו, אין הצדקה למתן רשות ערעור. זאת, על רקע הוראות סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ועל רקע הכללים הידועים בנוגע להתערבות ערכאת הערעור בסעדים זמניים שנפסקו בערכאה הדיונית.

9.מעבר לאיסור הדיספוזיציה בנכס, סעד מתבקש בנסיבות הסכסוך, הרי שמשמעותו העיקרית של הסעד הזמני שנקבע בהחלטת בית המשפט המחוזי הוא כי על המבקשת להפקיד סכומי כסף שונים לחשבון נאמנות. על מנת להצדיק מתן רשות ערעור, על המבקשת להראות כי בלא זאת "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש" (כלשון סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט). כאשר עסקינן בסעד זמני כספי, על המבקשת להראות כי סכומי הכסף הנדרשים ממנה יפגעו בה 'באופן ממשי', או שהוצאתם תגרום לה 'נזק של ממש'. בענייננו, משעה שהכספים יופקדו בחשבון נאמנות, הרי שאין חשש לגורלם. במצב זה, התערבותה של ערכאת הערעור תידרש רק כאשר תיטען הטענה כי המבקשת זקוקה לכספים הללו לשימוש מיידי, והוצאתם תכביד עליה באופן ממשי. טענה זו לא נטענה בבקשה, וממילא לא נתמכה בראיות. עולה אפוא, כי עצם ההוראה להפקיד את כספי השכירות והוצאות הבינוי לחשבון נאמנות, באופן זמני לתקופה שבה יתנהל ההליך, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור.

10.לאור זאת, גם אם הצדק עם המבקשת באי-אלו מטענותיה, ואיני נדרש לכך, הרי שאין בכך די על מנת להצדיק את התערבות ערכאת הערעור, משלא הוכחה פגיעה מספקת בזכויותיה של המבקשת. לכך יש להוסיף, כי קיימת חשיבות לשמור על מרחב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית בבואה לפסוק סעדים זמניים. הערכאה הדיונית רואה את התמונה כולה וצופה את פני עתידו של הסכסוך. משכך, הלכה פסוקה היא כי התערבות ערכאת הערעור בסעדים זמניים שנפסקו תהיה במשורה ובמצבים חריגים. גם נימוק זה כשלעצמו מצדיק את דחיית הבקשה. אכן, הסעד הזמני שנפסק אינו סטנדרטי; אולם בהעדר טענה לפגיעה ממשית בזכויות המבקשת, אין להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית, אשר לה נתון שיקול הדעת בנוגע לעניין זה. בשולי הדברים אוסיף שבניגוד לטענת המבקשת, מתייחסת ההחלטה לסוגיית הביטחונות המוטלות על המשיב (פסקה 9 לסיכום ההחלטה), ולפיכך גם בנוגע להיבט זה אין מקום להתערבות.

11.אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.