רע"א 4430/07 דגון בתי ממגורות לישראל בע"מ נ. הנהלת בתי משפט

1.

המבקשת נתבעה לשלם סכום כסף בסך 6,250,000 ש"ח ביחד עם נתבעות נוספות. התביעה נגדה ונגד המשיבות 2 ו-3 הוגשה על ידי המשיבות 13-6 לבית המשפט המחוזי בחיפה. בד בבד עם הגשתו של כתב הגנה שלחה המבקשת הודעת צד שלישי למשיבות 5-2. בהודעה טענה המבקשת כי אם תחויב בתשלום למשיבות 13-6, כי אז תהא היא זכאית לשיפוי או השתתפות מלאים או חלקיים מן הצדדים השלישיים. בעת הגשת ההודעה חייבה גזברות בית משפט קמא את המבקשת בתשלום אגרה בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לתוספת הראשונה לתקנות בית המשפט (אגרות), התשמ"ח-1987 (להלן - התוספת). לפיכך נדרשה המבקשת לשלם בגין המחצית הראשונה של האגרה סך של 78,301 ש"ח. המבקשת טענה כי האגרה בגין ההודעה אמורה להיות מחושבת בהתאם לאמור בסעיף 3(ב) לתוספת, שכן סכום ההודעה איננו קצוב ואינו ניתן להערכה בטרם נפסק סכום כלשהו נגדה בתביעה העיקרית. הגזברות מאנה לקבל את עמדת המבקשת, ולפיכך שילמה המבקשת את האגרה בהתאם לאמור בסעיף 3(א) לתוספת, והגישה לבית משפט קמא בקשה להחזר אגרה. בית המשפט (כבוד השופטת ד' סלע) דחה את הבקשה. מכאן הבקשה שלפניי למתן רשות ערעור. דין הבקשה להידחות.

2.

לצורך הדיון בבקשה אניח, מבלי לנקוט עמדה בדבר, כי ההליך בו נקטה המבקשת בבית משפט קמא הינו ההליך אותו היה עליה לנקוט. נעיר, כי התקנות הנזכרות מ-1987 הוחלפו לאחרונה על ידי תקנות בית המשפט (אגרות), התשס"ז-2007, אשר נכנסו לתוקף ביום 18.5.07. ברם, בנושא בו עסקינן לא חל שינוי (השוו סעיפים 3(א) ו-(ב) לתוספת הראשונה של התקנות הישנות לסעיפים 8 ו-11 של התוספת לתקנות החדשות).

3.

בהליך של הודעת צד שלישי יחויב זה האחרון רק אם התובע יצליח בטענותיו נגד הנתבע, הוא השולח של הודעת הצד השלישי. כלומר, הודעת צד שלישי הינה בגדר תביעה על-תנאי. הליך זה של הודעת צד שלישי מביא יתרונות לנתבע, המבקש שיפוי או השתתפות מן הצד השלישי בגין החיוב שעלול להיות מוטל עליו בתביעה. באמצעות הליך של הודעת צד שלישי אין חשש שמצד אחד ייקבע כי הנתבע חב כלפי התובע, בעוד שבהליך בין הנתבע לבין הצד השלישי תהא קביעה הפוכה (בכל הנוגע למערכת היחסים שבין התובע לנתבע). שהרי, הצד השלישי אינו קשור במה שנקבע בהליך בו הוא לא נטל חלק, זה בין התובע לבין הנתבע (המ' 179/56 סבירסקי נ' ג'יקובס , פ"ד י 1997, 2001; ראו גם י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין), בעמ' 635 (1995)). דיון אחד בשתי מערכות היחסים, זו שבין התובע לבין הנתבע וזו שבין הנתבע לבין הצד השלישי יביא, דרך כלל, לחיסכון במשאבים של הנתבע. יתרון נוסף שמשיג הנתבע הוא בכך שבאמצעות הליך של הודעת צד שלישי נעלם פער הזמנים בין מועד מתן פסק הדין בתביעה העיקרית לבין מועד פסק הדין בתביעה נגד הצד השלישי (המ' 179/56 הנ"ל, שם). ברור גם שאין הנתבע חייב להגיש הודעת צד שלישי. רשאי הוא להגיש תביעה נפרדת נגד הצד השלישי. ניסיון החיים מלמד שבדרך כלל אין הנתבע פותח בהליך נפרד, אלא מעוניין הוא בכך שהמחלוקות, בינו לבין התובע ובינו לבין הצד השלישי, תתבררנה יחדיו. כלומר, לנתבע יש אינטרס מובהק בהליך הדיוני של הודעת צד שלישי. זאת ועוד, אין ספק בדבר שאם יגיש הנתבע תביעה כספית נפרדת נגד הצד השלישי יידרש הוא לשלם אגרה ככל תובע.

4.

יש לזכור, כי אגרת משפט, ככל אגרה, משולמת עבור "שירות" שמקבל המשלם. המדינה נותנת באמצעות בתי המשפט "שירות" של הכרעה בסכסוכים אזרחיים. אם כי, כמקובל לגבי אגרות, אין האגרה משקפת את העלות של השירות, ואין סכומה משקף בהכרח את ערך השירות (ראו א. ויתקון- י. נאמן דיני מסים בעמ' 7-6 (מהדורה רביעית, תשכ"ט)). הנתבע, השולח הודעת צד שלישי, מעוניין בכך שהיה והוא יחויב בתשלום סכום כסף לתובע, כי אז ישולם אותו סכום על ידי הצד השלישי. כלומר, מבחינה זו הודעת הצד השלישי דומה במהותה לתביעה כספית. ייתכן והנתבע יגביל עצמו כך שיבקש שיפוי חלקי מן הצד השלישי. אפשר שבמקרה כזה יהא נכון לחשב את סכום האגרה על פי היקף השיפוי המבוקש. מכל מקום, לא הועלתה כל טענה כי המבקשת, היא הנתבעת, מבקשת שיפוי חלקי בלבד.

5.

יטען הטוען כי המשאבים השיפוטיים שיוקדשו להליך אזרחי הכולל הודעת צד שלישי יהיו מצומצמים מאלה שיידרשו לשני הליכים נפרדים, תביעת התובע נגד הנתבע ותביעת הנתבע נגד הצד השלישי. כלומר, כך המשך דרכה של הטענה, קיים אינטרס ציבורי בעניין ולכן ראוי שהאגרה אותה ישלם הנתבע תהא נמוכה מזו שעליו לשלם אם יגיש תביעה נפרדת. אף שיש בהחלט היגיון בטענה האמורה, בוודאי שאין היא צריכה, מבחינת הרצוי, להוביל לביטולה הכולל של האגרה אותה על הנתבע לשלם. מכל מקום, ההצדק לאגרה מופחתת בגין משלוח הודעת צד שלישי אינו מענייננו כאן, אלא אפשר שמחוקק המשנה צריך ליתן עליו את הדעת.

6.

בין כך ובין כך, ברור שבמקרה זה מעוניינת המבקשת לתבוע את הצד השלישי בתביעה כספית, לשיפוי בגין הסכום בו עלולה היא להיות מחויבת כלפי התובע. עסקינן, אם כן, בתביעה כספית. הגם שמדובר בתביעה כספית על-תנאי, שהרי רק בתום ההליך ניתן יהיה לדעת אם יחוייב הנתבע, אין ספק שהנתבע פונה לקבלת "שירות", בתביעתו נגד הצד השלישי. עליו לשלם עבור "שירות" זה. התשלום הוא על פי הסכום אותו הוא תובע (על-תנאי) מן הצד השלישי. אילולא היה מדובר בהליך בו הסעד המבוקש הינו כספי, ייתכן שהיה ממש בטענת המבקשת. כך למשל, אילו עתרה לסעד הצהרתי (ובלבד שאינו מסווה לסעד כספי), אפשר שהתוצאה הייתה שונה. יש לזכור, כי במסגרת הודעה לצד שלישי עשוי הנתבע לבקש סעד שאינו זהה בסוגו או בהיקפו לסעד שנתבקש כנגדו במסגרת התביעה העיקרית, ובלבד שבמסגרת ההודעה לצד שלישי והתביעה העיקרית עולה שאלה או פלוגתא משותפת, שראוי להכריע בה גם כלפי הצד השלישי (ראו תקנה 216 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וכן ע"א 6381/00 עו"ד יורן קפון נ' חברת מעונות מרכז התרבות בע"מ , פ"ד נו(1) 425). אין זה המקרה דכאן.

7.

מכאן שצדק בית המשפט המחוזי משדחה את הבקשה להחזר אגרה. הבקשה לרשות ערעור נדחית בלא שנדרשת תשובה.