בבית המשפט העליון
רע"א 4435/05
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
המבקש:
בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
נ
ג
ד
המשיבים:
1. משה טואשי
2. שי טואשי
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 31.3.05 בבש"א 6117/05 שניתנה על ידי כבוד השופט ת ר' משל
בשם המבקש: עו"ד י' ליבוביץ; עו"ד ג' ברק
בשם המשיבים: עו"ד ר' בלומנפלד
פסק דין
1.בפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ר' משל) מיום 31.3.05, שדחתה את בקשת המבקש (להלן - הבנק) לקבוע כי עובדה מסוימת אינה שנויה במחלוקת, ושדחתה אף את בקשתו החלופית של הבנק לאפשר לו להוכיח אותה עובדה.
2.המשיבים הם אב ובנו המנהלים חשבונות באחד מסניפיו של הבנק. ביום 9.7.99 מסר משיב 1 (להלן - טואשי) חמישה שיקים משוכים על בנקים בארה"ב לצורך גבייתם. שניים מן השיקים לא כובדו. לעומת זאת, את שלושת השיקים הנותרים המסתכמים במאות אלפי דולרים, גבה הבנק באמצעות בנק אמריקאי. חשבונו של טואשי זוכה בסכומי השיקים. טואשי משך את הכספים במזומן מהחשבון. דא עקא, כעבור זמן נתקבלו בבנק הודעות מארה"ב לפיהן השיקים נושאים חתימות היסב מזויפות. הבנק נדרש להשיב את הכספים שגבה, ובהמשך לכך חייב הבנק את חשבונות המשיבים ומימש וקיזז יתרות זכות שהיו בהם. בעקבות אירועים אלה, הגישו המשיבים תביעה כנגד הבנק ואילו הבנק הגיש תביעה נגד המשיבים ונגד מספר גופים פיננסיים מארה"ב (להלן - הנתבעים הזרים). הבנק הגיע לפשרה עם הנתבעים הזרים ובעקבות זאת תוקנה תביעת הבנק כך שהיא הופנתה כלפי המשיבים בלבד. בפתח דיון הוכחות בתביעות המאוחדות שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 28.2.05 טען בא-כוח הבנק, כי המשיבים לא הכחישו את טענתו בדבר זיוף חתימות ההיסב, שכן לא הגישו כתב הגנה מתוקן. לחלופין, ביקש בא-כוח הבנק כי יתאפשר לו לזמן עדים מארה"ב אם שגה כאשר הניח שטענת הזיוף לא הוכחשה. בית המשפט הורה כי "השאלה שהועלתה תידון בנפרד לאחר גמר חקירת העדים מטעם התובע". ביום 6.3.05 הוגשה בקשה בכתב מטעם הבנק בעניין זה. בעקבות הבקשה ניתנה ההחלטה נגדה מופנית בקשת רשות הערעור דנא. בהחלטה, דחה בית המשפט את בקשתו של הבנק לקבוע, כי עובדת זיוף חתימות ההיסב על גבי מספר שיקים אינה שנויה במחלוקת. בית המשפט המחוזי אף דחה את בקשתו החלופית של הבנק להביא עדים מארה"ב לצורך הוכחת זיוף חתימות ההיסב. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, המכוונת אך ורק כנגד דחיית בקשתו החלופית של הבנק.
3.לשיטתו של הבנק, הטענה בדבר זיוף הינה טענה מרכזית ויש לאפשר את הוכחתה, שאם לא כן עלול להיגרם עיוות דין. במיוחד כך, שעה שהמשיבים אינם כופרים בחשיבותה של טענה זו, ומשבית המשפט עצמו, מכיר בהחלטתו באפשרות להרחבת חזית מוסכמת. עוד טוען הבנק, כי הבקשה להביא עדים נוספים לא הוגשה באיחור אלא בהתאם להנחיית בית המשפט. בתשובתם טוענים המשיבים, כי הבנק טוען טענות סותרות בהתאם לנסיבות ולאופי ההליך, שכן בהליכים שנקט כלפי הנתבעים הזרים לא טען כי השיקים מזויפים. זאת ועוד, לטענתם, בתביעתו המתוקנת לא טען הבנק באופן מפורש לזיוף, ובקשתו של הבנק להוכיח עובדה זו באמצעות עדים מארה"ב מהווה מקצה שיפורים העומד בניגוד לסדרי הדין. לסיום, מזכירים המשיבים כי ערכאת הערעור לא תמהר להתערב בהחלטת הערכאה הדיונית בעניין סדרי דין. בתגובה לתשובת המשיבים, מציין הבנק כי בין הצדדים נכרת הסדר דיוני המונע מהמשיבים להפנות כנגד הבנק טענה כי בתביעה נגדם מעלה הבנק טענות הסותרות את שטען בתביעה שניהל מול הנתבעים הזרים. עמדת הבנק הינה כי אין בבקשתו הרחבת חזית שכן שאלת הזיוף עלתה בכתבי הטענות.
4.החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל. מן החומר המצוי בתיק עולה כי כתב התביעה המקורי של הבנק, שהופנה נגד המשיבים והנתבעים הזרים, הוגש ימים ספורים לאחר שגובש הסדר דיוני בין בא-כוח הבנק לבא-כוחם דאז של המשיבים. במסגרת הסדר זה, הסכימו המשיבים להימנע מלטעון, שטענות הבנק כלפי הנתבעים הזרים מהוות הודאת בעל דין, הפועלת לחובתו של הבנק, במישור היחסים שבינו לבין המשיבים. ככל הנראה, הגיעו הבנק והמשיבים להבנה, כי תביעת הבנק המופנית כלפי הנתבעים הזרים עשויה להיטיב עם הבנק ועם המשיבים כאחד. במה היו דברים אמורים אז? כספים שהבנק יצליח לקבל מן הנתבעים הזרים לא יידרשו המשיבים להחזירם לבנק. במלים אחרות, למבקש ולמשיבים היה אינטרס משותף, כל עוד הנתבעים הזרים היו בעלי דין. לעניין חזית משותפת זו לא היה זה מן המידה לטעון, כי השיקים נושאים חתימות היסב מזויפות. הבנק והמשיבים הניחו, ולוּ הנחה סמויה, שהשיקים נושאים חתימות היסב מזויפות, אך הבינו שאין לטעון זאת כלפי הנתבעים הזרים. משהוגש כתב תביעה מתוקן על ידי הבנק לאחר השגת הסדר עם הנתבעים הזרים, נטענה בו הטענה, כי חתימות ההיסב מזויפות. אומנם הטענה לא נטענה באופן ישיר, אלא נאמר כי הנתבעים הזרים טוענים זאת. מכל מקום, המשיבים לא הגישו כלל כתב הגנה מתוקן. משמע, לא באה מצידם הכחשה לטענת הזיוף. זאת ועוד, בא כוחם של המשיבים לא התנגד להצגת שאלות בעניין הזיוף שהוצגו למשיב 1 ולעד נוסף.
בנסיבות המתוארות, אפשר שבית משפט קמא צריך היה לקבוע כי טענת הזיוף אינה טעונה הוכחה, שכן לא הוכחשה. מכל מקום, בבקשה לרשות ערעור עותר הבנק אך לסעד החלופי, היינו שיוּתר לו להוכיח שמדובר בחתימות היסב מזויפות. למצער, צריך לאפשר לו להוכיח זאת.
5.הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. לפיכך, תינתן למבקש אפשרות להוכיח כי מדובר בחתימות היסב מזויפות. המשיבים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסכום של 20,000 ש"ח.
ניתן היום, ט' באב תשס"ה (14.8.05).
ש
ו פ ט