רע"א 4440/19 בר דוד זכויות ממציאים ( 1989) בע"מ נ. ענבר לושי-סטון

1.

המשיבה, ענבר לושי-סטון (להלן: ענבר ), הועסקה במשך שנים בחברת בר דוד זכויות ממציאים (1989) בע"מ (להלן: החברה ), שהיתה בעבר בבעלותו של אביה, מר אברהם מור ז"ל (להלן: המנוח ). ענבר הועסקה בחברה מימיה הראשונים, ובתקופה מסוימת בתחילת שנות ה-2000 המנוח אף האציל לה סמכויות ניהול, בעקבות אירועים מוחיים שעבר ואשר פגעו בתפקודו הקוגניטיבי. נוכח מצבו הרפואי של המנוח, הוסכם בינו לבין ענבר בשנת 2004, כי החברה תתפקד כעסק פאסיבי, בניהולה של ענבר, והשניים יתחלקו ביניהם ברווחים השוטפים. ביום 5.3.2018 הלך המנוח לעולמו, והוצא צו ירושה שלפיו ירושתו, לרבות מניותיו בחברה, תחולק באופן שווה בין חמשת ילדיו. השנים חלפו, וביום 18.4.2019 הגישה ענבר תביעה נגד החברה, במחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. במסגרת תביעתה טענה, כי במהלך שנת 2006 העביר לה המנוח 7 מניות של החברה, השקולות לשליש משווייה. לטענת ענבר, מרשם בעלי המניות בחברה לא משקף את מצב הדברים כהווייתו, ועל כן ביקשה בתביעתה, כי המרשם יתוקן, כך שישקף את אחזקותיה האמיתיות – 7 מניות מכוח ההסכם, ו-2.8 מניות נוספות מכוח ירושתו של המנוח.

2.

לצד כתב התביעה, הגישה ענבר בקשה לסעד זמני, במסגרתה ביקשה צו שיורה לחברה שלא לחלק דיבידנד, רווחים או הכנסות לבעלי המניות הרשומים של החברה, עד אשר תוכרע תביעתה. בו ביום, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה לסעד זמני. במסגרת החלטתו, וזהו מוקד ענייננו, תמה בית המשפט על מיהות הערכאה שלה נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעה, בציינו "דומה כי המחלוקת צריכה שתהא נדונה בפני בית המשפט למשפחה באשר הנפשות הפועלות אשר בינן מצויה המחלוקת כולן בני משפחה" . לאחר שהגישו הצדדים את עמדותיהם בנוגע לשאלה זו, קבע בית המשפט בהחלטתו מיום 29.5.2019, כי אין מקום להעביר את ניהול התביעה לבית משפט לענייני משפחה, שכן "מדובר במחלוקת שעיקרה אינו בענייני משפחה" . החברה הגישה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, שנדחתה בהחלטה מיום 30.6.2019.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי.

3.

בבקשתה טוענת החברה, כי המחלוקת הנדונה מצויה בגדרי סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה, על-פי הוראות סעיפים 1(2) ו-1(6)(ה) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ). לעניין זה נטען, כי התביעה שהגישה ענבר נוגעת לניהולו וחלוקתו של עיזבון המנוח, שכן להכרעה בתביעה השפעה ישירה על כמות המניות שתיוותר לחלוקה במסגרת הירושה. לפיכך, עסקינן ב "תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה" , כאמור בסעיף 1(6)(ה) לחוק. עוד נטען, כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית להיווצרותה של עילת התביעה, ומשכך, על-פי ההלכה שנקבעה ברע"א 6558/99 חבס נ' חבס , נד(4) 337 (2000) (להלן: עניין חבס ), יש להעביר את התביעה לדיון בבית משפט לענייני משפחה. בבקשה צוין, כי מדובר בחברה משפחתית, שבה כל בעלי המניות הם אחים, ואין גורמים נוספים רלבנטיים מלבדם. כמו כן צוין, כי לאחר שהתקבלה החלטת בית המשפט המחוזי מושא בקשת רשות הערעור, התגלו נסיבות חדשות המחייבות בחינה מחודשת של שאלת הסמכות העניינית. כך למשל, צירפה ענבר תצהיר מטעם אמה, הגב' ורדה מור. בהקשר זה נטען, כי צירופה של האם לדיון המשפטי מלמד על אופיו המשפחתי של הסכסוך.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה מאת המשיבה. לשיטת החברה, התביעה שהוגשה נגדה נושאת מאפיינים של סכסוך 'משפחתי' ושל סכסוך 'ירושתי', המצדיקים את העברתה לבית משפט לענייני משפחה. כפי שיפורט להלן, לא שוכנעתי כי זהו מצב הדברים בענייננו.

5.

אשר לאופיה ה'משפחתי' של התביעה נקבע בפסיקה, כי על מנת להכיר בסמכותו העניינית של בית משפט לענייני משפחה "די בכך שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה" (עניין חבס , פסקה 10). בענייננו-אנו אמנם בחברה משפחתית עסקינן, ביחסים בין בני משפחה אחת. אלא שלמקרא כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט המחוזי נראה, כי תביעתה של ענבר ממוקדת ביחסים העסקיים שקיימה עם המנוח, ובהתנהלותה של החברה בתקופות הרלבנטיות. אכן, כפי טענת החברה, וכפי שצוין בעניין חבס, יש מצבים שבהם יחסי המשפחה והיחסים העסקיים "מעורבים זה בתוך זה באופן שההפרדה בין הגורמים השונים וקביעת הסדר הסיבתי בהם קשה היא" . אולם בנדון דידן, על פני הדברים – אין קושי להפריד בין הגורמים השונים. יחסיה העסקיים של ענבר עם המנוח, והשגגה שלטענתה נפלה במרשם בעלי המניות של החברה, קדמו לסכסוך המשפחתי שהתגלע בינה לבין אחיה. להכרעה בתביעה אמנם צפויה השפעה על מערכת היחסים המשפחתית, אולם אין לומר כי הסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית להיווצרותה של עילת התביעה.

6.

אשר לאופיה ה'ירושתי' של התביעה נקבע ברע"א 5267/14 לוין נ' שיוביץ (5.10.2014), כי "בגדר תובענה שעילתה סכסוך בקשר לירושה באה גם תובענה בנושא היקפו של העיזבון הנובע מהירושה, ובלבד שהסכסוך ה'ירושתי' תרם תרומה ממשית ליצירתה של עילת התביעה" (פסקה 23). אמנם ההכרעה בתביעתה של ענבר תשפיע על קביעת היקף עזבונו של המנוח, אולם השתלשלות האירועים כפי שהוצגה בכתבי הטענות השונים מלמדת, כי יצירתה של עילת התביעה היא זו שתרמה תרומה משמעותית להיווצרותו של הסכסוך ה'ירושתי', לא להפך.

7.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובת המשיבה, לא אעשה צו להוצאות.