רע"א 4445/15 חיים קציר נ. בנק הפועלים

לפנַי בקשה שהוגשה בצהרי היום והוכתרה כ"בקשה בהולה לסעד זמני במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע של פינוי דירת מגורים הקבוע ליום 28.6.2015" ולחלופין כ"בקשת רשות ערעור". במסגרת הבקשה טוען המבקש כי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שדן בהליך פשיטת הרגל בעניינו (פש"ר 44785-05-13, השופטת א' לושי-עבודי ) טרם נתן החלטה בבקשה שהגיש המבקש ביום 26.5.2015 לעיון מחדש בהחלטה קודמת מיום 16.5.2015, שבמסגרתה נדחתה בקשתו לעיכוב ביצוע הליכי מימוש משכנתא שננקטים כנגדו על ידי המשיב.

אקדים אחרית לראשית ואציין כי דין הבקשה להידחות על הסף.

ככל שניתן להבין מהבקשה דנן, הרקע העובדתי הנדרש לדיון הינו כדלקמן: המבקש הינו חייב שכנגדו מתנהלים הליכי הוצאה לפועל והליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו; למבקש מונה נאמן בהליכי פשיטת רגל (עו"ד יואב שרון); הליכי פשיטת הרגל מלוּוים, כבדרך שגרה, על ידי כונס הנכסים הרשמי; המשיב הינו בנק הנוקט בהליכים למימוש משכנתא לגבי דירה שבה מתגורר המבקש; המבקש מיוצג – לפחות בחלק מההליכים שמתנהלים בבית המשפט המחוזי – על ידי עורך דין מהסיוע המשפטי, בהתאם לחוק הסיוע המשפטי, התשל"ב-1972 (להלן: חוק הסיוע המשפטי ).

עוד עולה מהבקשה דנן כי המבקש הגיש, בשלב כלשהו במסגרת הליך פשיטת הרגל בבית המשפט המחוזי, בקשה לעכב את ביצוע הליך מימוש המשכנתא. בית המשפט המחוזי הורה על הגשת תגובות של הנאמן, כונס הנכסים מטעם הבנק, הכנ"ר והמשיבה דשם מרלין קציר. ביום 16.5.2015 ניתנה החלטה מפורטת שבמסגרתה דחה בית המשפט המחוזי (השופטת א' לושי-עבודי ) את הבקשה. בהחלטה קבע בית המשפט המחוזי, בין היתר, כדלקמן: כי המבקש חתם על שטר משכנתא, שבמסגרתו נכלל סעיף ויתור על ההגנה הקבועה בסעיף 33 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ); כי על המבקש לא חל תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל, שבמסגרתו תוקן סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, ולכן על המבקש מוטל בנסיבות העניין להוכיח שלא הוסברה לו משמעות הויתור על הגנת סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל; וכי ברוח תיקון מס' 29 לחוק ההוצאה לפועל הציע כונס הנכסים, לפנים משורת הדין, לשלם לחייב מחצית משווי דמי הדיור לתקופה של 18 חודשים והותיר עניין זה לשיקול דעת בית המשפט. בית המשפט סיים החלטתו בקביעה כי הנאמן יגיב להצעת כונס הנכסים בעניין נקודתי זה. בשולי ההחלטה ציין בית המשפט המחוזי כי על אף שהמבקש נוקט בהליכים כפולים ומקבילים אין מקום לחייבו בהוצאות.

המבקש לא נקט בהליך ערעורי כנגד ההחלטה מיום 16.5.2015, אלא בחר להגיש ביום 26.5.2015 לבית המשפט המחוזי – כשהוא מיוצג על ידי עורך דין מהסיוע המשפטי – בקשה לעיון מחדש בהחלטה, וזאת עד להכרעה של בית המשפט בתביעה אחרת שהגיש המבקש במקביל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה תבע לקבל פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו כדייר מוגן בדירה (ת"א 25515-05-15).

מכאן הבקשה שלפנַַי, שבמסגרתה טוען המבקש – המייצג בהליך זה את עצמו – כי הגם שמועד הפינוי קבוע ליום א' הקרוב, ה-28.6.2015, הרי שעד עתה לא ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש שהגיש ביום 26.5.2015. בנוסף טוען המבקש כי הסיוע המשפטי לא מאשר את המשך ייצוגו המשפטי בהליכים המשפטיים השונים, כל עוד לא ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשת עיכוב הביצוע. לפיכך טוען המבקש כי יש להורות על עיכוב ביצוע של פינויו מדירת המגורים למשך 14 יום, על מנת למנוע פעולת פינוי בלתי הפיכה, והכל עד שתינתן החלטה בבקשתו.

כפי שציינתי בפתח הדברים – דין הבקשה להידחות על הסף. מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה כי בית המשפט המחוזי נתן החלטה בבקשה שהגיש המבקש לעיון מחדש עוד באותו היום (26.5.2015), במסגרתה נדחתה הבקשה. בית המשפט קבע בהחלטתו כי אין בעצם הגשת התביעה הנזכרת בבקשה כדי להוות שינוי נסיבות שיש בו כדי להצדיק עיון מחדש בהחלטה הקודמת. בנוסף ציין בית המשפט כי התביעה האמורה הוגשה מבלי שהחייב קיבל אישור מבית המשפט של פשיטת רגל להגישה ומבלי שהבהיר כיצד בכוונתו לממנה. לבסוף צוין כי ככל שהחייב סבור כי סיכויי התביעה האמורה הינם טובים, הרי שבאפשרותו לפנות בבקשה למתן צווים מתאימים במסגרתה. אוסיף כי מעיון במערכת "נט-המשפט" עולה גם כי המבקש – באמצעות הסיוע המשפטי – הגיש בעקבות ההחלטה האמורה לעיל בקשה להתיר לו לנהל תביעה למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויותיו כדייר מוגן בדירה, וכי במהלך חודש יוני ניתנו מספר החלטות על ידי בית המשפט בהן הורה על הגשת תגובות הצדדים השונים (לרבות הנאמן, כונס הנכסים והכנ"ר) לבקשה, כשההחלטה האחרונה ניתנה ביום 22.6.2015 ובה הורה בית המשפט למבקש להמציא את הבקשה ואת כל התגובות שהוגשו לכנ"ר, על מנת שהלה יוכל להגיב עד ליום 24.6.2015.

הנה כי כן, הבקשה שמונחת לפנַי כעת – במסגרתה טוען המבקש, שמשום מה אינו מיוצג בהליך זה על ידי הסיוע המשפטי, כי יש לעכב את הליכי הפינוי מהדירה עד למתן החלטה של בית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש שהוגשה עוד ביום 26.5.2015 – אינה תואמת את ההשתלשלות העובדתית והדיונית בבית המשפט המחוזי, ולמעשה מדובר בבקשה שאינה מכוּונת כנגד החלטה קונקרטית כזו או אחרת של בית המשפט המחוזי. כפי שצוין לעיל, בית המשפט המחוזי כבר נתן החלטה בבקשה לעיון מחדש, עוד באותו היום שבו זו הוגשה, ודחה אותה. בכך מתייתרת לחלוטין, מבחינה מעשית, הבקשה שלפנַי.

זאת ועוד, וכפי שצוין לעיל, בעקבות החלטה זו הגיש המבקש – באמצעות הסיוע המשפטי – בקשה להתיר לו לנהל את התביעה הנוספת לעניין זכויותיו הנטענות כדייר מוגן בדירה, ובית המשפט הורה בשורה של החלטות על הגשת תגובות לבקשה זו – כשבאחרונה שבהן הורה על הגשת תגובת הכנ"ר עד ליום אמש – אך טרם הכריע בה. לפיכך, ככל שסבור המבקש כי יש לו נימוקים טובים להגשת בקשה נוספת לעיכוב הליכי הפינוי עד למתן החלטה בבקשה החדשה שהגיש כאמור לעיל – ולמותר לציין כי איני מביע דעה בדבר – עליו לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט המחוזי שדן בהליך פשיטת הרגל, אשר יכריע בה כחכמתו ובהתאם לשיקול דעתו ולהיכרותו עם ההליך. ממילא אין למבקש אפשרות לפנות במישרין לבית משפט זה, מבלי לקבל החלטה כלשהי מבית המשפט המחוזי, כאשר אין לפניו בשלב זה שום החלטה קונקרטית שכנגדה רשאי המבקש לנקוט בהליך ערעורי.

לנוכח האמור לעיל, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.