רע"א 445/10 סימון חזן נ. קצין תגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע''ו 18809-10-09 (כבוד השופטת ר' למלשטריך-לטר ) מיום 29.12.2009, בו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת הוועדה הרפואית העליונה שלא להכיר בקשר מוסב בין הפגימה בברך שמאל וכף רגל שמאל של המבקש לבין נכותו המוכרת.

1.

המבקש, יליד שנת 1940, שירת במשטרת הגבולות בין השנים 1962-1975. במהלך השנים הוכר המבקש כנכה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי''ט-1959, בגין מספר פגימות. חלק מהפגימות מוסברות באופן חלקי, וחלקן האחר כלל לא הוכר. המבקש הגיש בקשה לוועדה הרפואית המחוזית להכיר בפגימה בברך שמאל ובכף רגל שמאל כפגימה מוסבת בשל הנכות המוכרת (להלן: הפגימות ) . הוועדה הרפואית המחוזית דחתה את בקשתו וקבעה כי אינה רואה קשר בין נכותו המוכרת לבין הפגימות בברך שמאל. הוועדה הדגישה כי הממצאים שפורטו בחוות דעתו של ד''ר דניאל, מומחה רפואי מטעם המבקש, מקובלים עליה, אך היא אינה סבורה כי הם מבססים קשר של נכות מוסבת. ערעורו של המבקש לוועדה הרפואית העליונה נדחה מהטעם שהפגימות נגרמו בשל שינויים ניווניים, PVD וסכרת, ואינן קשורות לנכותו המוכרת של המבקש. על החלטה זאת ערער המבקש לבית המשפט המחוזי.

2.

כאמור, בית המשפט המחוזי דחה את ערעור המבקש, בקובעו שלא נמצא פגם בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה. בית המשפט הדגיש כי החלטת הוועדה הרפואית העליונה ניתנה לאחר בחינת חוות הדעת שהוגשו מטעם המבקש, ואילו בדיקות שאליהן נטען כי הוועדה הרפואית העליונה לא התייחסה, כלל לא הובאו בפניה. עוד הוסיף בית המשפט כי אי קבלת הטענה לקשר בין הנכות המוכרת לפגימה היא ענין הנתון לשיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית העליונה. בית המשפט דחה טענה, לפיה מריבה בין המבקש למזכירת הוועדה הרפואית העליונה במהלך אחד הדיונים השפיעה על שיקול דעתם של חברי הוועדה בהחלטתם.

מכאן הבקשה שלפניי.

3.

המבקש טוען כי טעה בית המשפט המחוזי בהימנעותו מלהתערב בהחלטת הוועדה הרפואית העליונה. לטענתו, הוועדה הרפואית העליונה לא התייחסה לשתי בדיקות של מיפוי עצמות אשר נערכו לו, ואשר לטעמו, רלוונטיות לפגימה. בנוסף, טוען המבקש כי ממצאי הוועדה הרפואית העליונה חייבו קביעת נכות בשיעור 10% גם ללא הכרה בפגימה. המבקש מוסיף כי חוות הדעת שהגיש לוועדה הן חוות דעת מקצועיות ועל כן יש לקבלן. הוא שב וטוען כי היה על חברי הוועדה לפסול עצמם כיוון שהייתה להם דעה קדומה נגדו. יתר טענותיו מופנות נגד קביעותיהן של הוועדות הרפואיות, המחוזית והעליונה.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, נחה דעתי כי בנסיבות הענין דינה להידחות. כידוע, בקשת רשות ערעור ב''גלגול שלישי'' לא תינתן אלא במקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (רע''א 9168/08 מריו לזניק נ' ענבר ליס בע''מ (לא פורסמה, 3.2.09)). המבקש לא הצביע על סוגיה אשר מצדיקה דיון שכזה.

עיקר טענותיו של מופנות נגד קביעותיהן של הוועדות הרפואיות. קביעות אלה במהותן הן קביעות רפואיות-מקצועיות אשר ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהן, ועל אחת כמה וכמה במסגרת בקשת רשות ערעור (רע''א 2863/04 רמון נ' קצין התגמולים – מדינת ישראל (לא פורסמה, 4.5.2005); רע''א 726/05 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 5.6.2005); רע''א 4652/04 אואקנין נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים (לא פורסמה, 15.6.2005)). בית המשפט המחוזי דן באופן מפורט ומנומק בטענות המבקש ודחה אותן. איני רואה מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות במסגרת זו. כאמור, טענות המערער אינן מעלות שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני כללי הטעונה הכרעה.

ה ב קשה נדחית. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.