רע"א 4454/14 H.J.W ESTABLISHMENT נ. אירו סאט השקעות בע"מ

1.

המבקשות הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי. הן נדרשו להפקיד בתוך 20 יום ערובה בסך 500,000 ₪, להבטחת הוצאות הנתבעים. הערובה לא הופקדה במועד, ובשל כך נדחתה התביעה (ת"א 54547-05-13, כב' השופטת ד"ר ד' אבניאלי ; להלן: פסק הדין ). זאת בהסתמך על תקנה 519(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שכותרתה "ערובה לתשלום הוצאות". בקשה לביטול פסק הדין – נדחתה (להלן: ההחלטה ). זאת בנימוק לפיו מדובר ב"ערעור שהוגש במסווה של בקשה לביטול פסק דין".

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בה נטען כי הבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בפועל על הסף ולא נבחנה לגופה. המשיבים, לעומת זאת, מדגישים כי צדק בית המשפט המחוזי בכך שדחה את התביעה ולאחר מכן גם את הבקשה לביטול פסק הדין. זאת משום שממילא אין בידי המבקשות סיבה מספקת לאי-הפקדת הערובה.

2.

נדמה כי אין חולק על כך שהבקשה לביטול פסק הדין נדחתה בלא שנדונו לגופם הסברי התובעות לעניין הערובה. טעם אפשרי לכך הוא שהדיון בשאלת אי-הפקדת הערובה התבצע כבר בעת מתן פסק הדין שבו נדחתה התובענה. בכל מקרה, העניין לא נבדק בבקשת הביטול. לא שוכנעתי כי התנהלות דיונית זו היא נכונה. כך במישור המשפטי הכללי, וכך במישור הפרטני.

במישור המשפטי הכללי, לשון תקנה 519(ב) היא:

"לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

הנה כי כן, בכל הנוגע לאי-הפקדת ערובה – קבע מחוקק המשנה מנגנון דיוני בעל שני שלבים: בשלב הראשון יש לדחות את התובענה, או להחליט על הפסקתהּ – היה ולא ניתנה ערובה במועד. בשלב השני, היה והוחלט לדחות את התובענה, רשאי התובע לבקש את ביטול פסק הדין. שלב זה בא לעולם הדיוני רק אם התובע יוזם פנייה. על בית המשפט לבחון האם קיימת "סיבה מספקת", בעטיה לא הופקדה הערובה במועד. צא ולמד, יש לבחון את הסיבות לאי-הפקדת הערובה בשלב השני – השלב בו הוגשה בקשה לביטול פסק הדין שדחה את התובענה.

במישור הפרטני, נראה כי מאז מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו חלו התפתחויות, ובראשן הצהרת התובעות כי הצליחו להשיג את הערבות הבנקאית בסכום המבוקש. אוסיף כי, על פני הדברים, טיעוני התובעות ביחס לאי-הפקדת הערובה במועד – אינם בבחינת דברים בעלמא. זאת באספקלריא של השיקולים הרלבנטיים בסוגיה זו (ראו רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (21.2.2010)). בשל צירוף הטעמים סבורני כי נכון יהא שבית המשפט המחוזי ישקול מחדש את החלטתו בבקשה לביטול פסק הדין. למשל, ואינני מביע עמדה נחרצת לכאן או לכאן, ניתן לשקול – חלף דחיית התובענה – סעד מידתי אחר דוגמת חיוב התובעות בהוצאות (ראו עניין נאות אואזיס , פסקה 9). אכן בית המשפט שמע את הסברי המבקשות בשלב הראשון, ולא מצא אותם מוצדקים. ועדיין – נכון היה להתייחס לעניין ככל שיידרש בשלב השני, ובמיוחד לאור ההתפתחויות בין שני השלבים.

3.

לנוכח האמור החלטתי לקבל את בקשת רשות הערעור, לדון בה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פיה, ולקבל את הערעור במובן הבא: החלטת בית המשפט המחוזי מיום 19.6.2014, לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין – בטלה. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שייתן החלטה מחודשת בבקשה, בהתחשב בתקנה 519(ב) ובאמור במסגרת פסק דין זה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות בהליך דנן.