פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4461/21
לפני:
כבוד השופט ד' מינץ
המבקשים:
1. עמוס דניאלי
2. שאול דניאלי
3. סמדר דניאלי
נ ג ד
המשיב:
אריה דנון
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטים מ' נד"ב, ח' קיציס ור'
חימוביץ) מיום 25.4.2021 בע"א
36565-12-20
בשם
המבקשים
:
עו"ד נאוה מורי
החלטה
לפנַי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , ח' קיציס ו- ר' חיימוביץ ) בע"א 36565-12-20 מיום 25.4.2021 במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (השופטת מ' כפיר ) בת"א 63162-02-18 מיום 1.11.2020.
1.
בין אביו של המשיב (להלן: המנוח ) לבין אביהם של מבקשים 1 ו-2 נחתם בשנת 1953 הסכם שכירות בנוגע לחנות ברחוב הרצל ברחובות (להלן: הנכס
המושכר ) במסגרתו הוחלו על העסקה הוראות חוק הגנת הדייר (בניינים חדשים), התשי"ג-1953 (להלן: חוק בניינים חדשים 1953 ). בחלוף עשרות שנים שבהם התגורר המנוח בנכס – ומאוחר יותר ממשיכו המשיב – נתגלעה מחלוקת בין הצדדים באשר לשאלת היותו של המנוח (ומכאן ממשיכו – המשיב) דייר מוגן בנכס המושכר.
2.
תביעת המבקשים שהוגשה בשנת 2018 לפינוי וסילוק ידו של המשיב מהנכס המושכר, נדחתה בבית משפט השלום, לאחר שנקבע כי המנוח, והמשיב כממשיכו, הם דיירים מוגנים. זאת לאחר שהתקבלה טענת המשיב לתחולתו של סעיף 2 לחוק בניינים חדשים 1953. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי במסגרתו נטען כי שגה בית משפט השלום בקבעו כי המנוח והמשיב הם דיירים מוגנים, שכן סעיף 2 לחוק הגנת הדייר 1953 אינו חל על הנכס המושכר.
3.
ביום 25.4.2021 נדחה הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי הוא אינו נדרש למחלוקת שהתגלעה בין הצדדים באשר לתחולת סעיף 2 לחוק בניינים חדשים 1953, שכן בכל מקרה על פי ההלכה הפסוקה, בחלוף 10 שנים, שוכר אשר שכר נכס בהתאם לחוק בניינים חדשים 1953, הופך לדייר מוגן. בנוסף, גם התנהלות הצדדים במשך עשרות שנים מלמדת כי מדובר בשכירות מוגנת, וגם יש ממש בטענת המשיב כי התביעה התיישנה.
4.
מכאן לבקשה שלפנַי, במסגרתה נטען בעיקר כי נפל פגם מהותי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר כלל לא דן בטענה מרכזית שעמדה בלב הערעור, והיא פרשנות סעיף 2 לחוק בניינים חדשים 1953. נטען כי מדובר בעניין עקרוני רחב היקף שיש לו תחולה כללית על ציבור נרחב והוא חורג מעניינם הפרטני של הצדדים.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הקביעות בפסק דינו של בית המשפט המחוזי אינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי", והן נטועות בנסיבות המקרה הספציפי בהתייחס בין היתר להתנהלות הצדדים במשך עשרות שנים. גם לא מצאתי כי נגרם למבקשים עיוות דין.
הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ' בתמוז התשפ"א (30.6.2021).
ש ו פ ט