רע"א 447/99 הכונס הרשמי נ. מוני אברמוביץ

בתאריך 18.1.98 ניתן בבית-המשפט המחוזי בנצרת צו לכינוס נכסי המשיב על-פי בקשתו. בתאריך 2.7.98 הוכרז המשיב פושט רגל. בתאריך 8.7.98 הגיש המשיב בקשה לצירוף אשתו לתיק פשיטת הרגל שלו, וזאת בנימוק כי אשתו ערבה למרבית חובותיו מכוח חשבון הבנק המשותף שלהם, ואין ביכולתה הכלכלית לשאת בהוצאות הכרוכות בהגשת בקשה נפרדת למתן צו כינוס נכסים ולהכרזתה כפושטת רגל, לרבות הפקדת פיקדון בידי המבקש.

המבקש התנגד לבקשת המשיב מן הנימוקים הבאים: ראשית , לא קיימת לכאורה חפיפה מלאה בין חובות המשיב לחובות אשתו; שנית , תיק פשיטת הרגל של המשיב מצוי במצב מתקדם וכבר פורסמו בו צווי הכינוס ופשיטת הרגל והתקיימו אסיפות הנושים; שלישית , הפיקדון הנדרש מאשת המשיב במסגרת הגשת בקשה נפרדת מצידה מיועד לכיסוי הוצאות המבקש בהליך, לרבות פרסום צווי הכינוס ופשיטת הרגל.

בתאריך 29.10.98 החליט בית-המשפט המחוזי (השופטת נאווה דנון) - בהחלטה לא מנומקת - לקבל את הבקשה ולהורות על צירוף אשת המשיב לתיק פשיטת הרגל של המשיב. המבקש פנה לבית-המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו. בבקשתו זו שב המבקש על נימוקיו האמורים, והוסיף וטען כי לבקשת המשיב לא צורף ייפוי כוח מאת אשתו, וכן לא צורף לה תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, כנדרש בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. אף הבקשה לעיון חוזר נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי בתאריך 16.12.98, וזאת מן הטעם שתגובת המבקש לבקשת המשיב לא הוגשה במועד ולפיכך אין מקום לבטל את ההחלטה שניתנה בבקשה זו.

מכאן הבקשה לרשות ערעור שבפניי, שבה שב המבקש על הטענות שנטענו בפני בית-המשפט המחוזי. בהחלטתו מתאריך 21.1.99 הורה המשנה-לנשיא בית-משפט זה למשיב להשיב לבקשה בתוך 15 ימים, אך תשובת המשיב - שאיננו מיוצג - לא נמסרה עד היום. בתאריך 28.2.99 פנה המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית-המשפט המחוזי. אף בבקשה זו התבקשה תשובת המשיב, ואף הפעם לא התקבלה תשובתו.

החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה בה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

דין הערעור להתקבל. אכן, אין זה תקין שתגובת המבקש לא הוגשה במועד לבית-המשפט המחוזי. ברם, משהוגשה בקשה לעיון חוזר, היה מקום כי לאור נסיבות המקרה יבחן בית-המשפט את החלטתו מחדש. שכן, לגוף העניין נימוקי המבקש הינם נכונים. הליך כינוס הנכסים ופשיטת הרגל של אשת המשיב הינו הליך נפרד, והפיקדון הנדרש במסגרתו נועד לכיסוי הוצאות המבקש בהליך זה, שאין דרך להימנע מהן לאור היותו הליך נפרד ולאור השלב המתקדם שבו נמצא ההליך הנוגע למשיב. לא זו אף זאת: האופן שבו הוגשה בקשת צירופה של האישה היה לקוי ובהעדר ייפוי כוח ותצהיר אין הבקשה מאפשרת לעמוד על רצונה של האישה עצמה ועל המצב העובדתי לאשורו, לרבות שאלת החפיפה בין חובות המשיב ואשתו.

אשר-על-כן, הערעור מתקבל והחלטת בית-המשפט המחוזי המורה על צירוף אשת המשיב לתיק פשיטת הרגל של המשיב, בטלה.