רע"א 4477/12 עמותת חסידי סטראשלא נ. סידני קסירר

לפני בקשת רשות ערעור על פסיקתא שיצאה מלפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) בהפ"ב 967/05 מיום 30.4.2012, במסגרתה הורה בית המשפט על פינוי נכס מושא המחלוקת בין הצדדים דנא וכן על מימוש העיקולים אשר הוטלו על נכסי המבקשים וכן על מימוש הערבות הבנקאית לטובת המשיב.

תמצית עובדות המקרה וההליכים הקודמים

1.

בין הצדדים לבקשה שלפני מחלוקת עזה שראשיתה לפני כעשר שנים, מחלוקת אותה ניסו לפתור במסגרת הליכי בוררות לפני בית הדין הרבני האזורי (להלן: בית הדין ). במרכז הסכסוך ניצב נכס מקרקעין, שהינו מבנה מסחרי בן קומה אחת (ומרתף) הכולל שתי דירות מגורים ושתי חנויות (להלן: הנכס ). במהלך הליכי הבוררות הוסבו אזורי המגורים לבית כנסת המשמש את המבקשים דנא. את שתי החנויות, אשר אוחדו בינתיים לחנות אחת, השכירו המבקשים לצדדים שלישיים. המשיב הגיש תביעה לבית הדין "לפינוי, להשבת גזילה ולתיקון רישום" בהתייחס לנכס האמור. מבלי להיכנס לנבכי הסכסוך, משהדבר אינו נדרש לענייננו, טענתו העיקרית של המשיב היתה כי הזכויות המלאות בנכס שייכות לו, וכי המבקשים פלשו לנכס, ואף פעלו בדרכי מרמה לרישום מחצית הזכויות בנכס על שמם ועל שם אחרים, זאת בניגוד לדין.

2.

בפסק הבוררות שניתן על ידי בית הדין האזורי נפסק כי הנכס אכן שייך למשיב, ועל כן הורה בית הדין כי הזכויות בנכס יירשמו על שמו, ללא כל תמורה מצידו. כמו כן חייב בית הדין את מרדכי לוי – המבקש 2 (להלן: לוי ) להודיע מיד בכתב לשוכרי הנכס כי המשיב הינו בעל הנכס. כן הורה בית הדין על השבת הכספים שקיבל לוי בגין השכרת הנכס בתוספת הפרשי הצמדה. בית הדין הוסיף וקבע כי באם הזכויות בנכס לא יועברו כנדרש למשיב, יחוייבו המבקשים לשלם למשיב את שווי הנכס על פי מחיר שייקבע על ידי מומחה מטעם בית הדין. ערעור שהגישו המבקשים לבית הדין הרבני הגדול – נדחה.

3.

במסגרת פסק דינו מיום 30.4.2012 דן בית המשפט המחוזי בבקשות שונות, חלקן כוונו לאישור פסק הבוררות וחלקן לביטולו מכוח העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק ). המבקשים מצידם טענו להתקיימותן של כמעט כל אחת מעילות הביטול הקבועות בחוק. בית המשפט המחוזי דן בפירוט בטענות המבקשים וקבע כי אין בהן ממש. אשר על כן אישר בית המשפט את פסק הבוררות.

4.

בפסיקתא מיום 24.5.2011 הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן ) על פינוי הנכס. כן הורה בית המשפט על מימוש העיקולים שהוטלו על נכסי המבקשים ועל מימוש ערבות בנקאית.

5.

הבקשה הנוכחית מכוונת כלפי הסעדים שהושתו כנגד המבקשים במסגרת הפסיקתא. המבקשים סבורים כי שגה בית המשפט כאשר הורה על פינוי הנכס, זאת בעוד פסק הבוררות לא כלל סעד זה במפורש. כן מלינים המבקשים כנגד ההוראה על מימוש העיקולים והערבות הבנקאית.

6.

דין הבקשה להידחות. בתגובתו מיום 20.9.2012 מטעים המשיב כי בקשת רשות ערעור זהה, אשר כוונה כנגד אותה פסיקתא ממש, נדחתה זה לא מכבר על ידי בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין ) [ראו: רע"א 3431/12 הרשקוביץ נ' קסירר (טרם פורסם, 15.5.2012)]. מעיון בהחלטה ובבקשה שקדמה לה, אכן עולה כי הבקשות הינן למעשה זהות. הטיעון המרכזי – כנגד סעד הפינוי שהושת בפסיקתא – מופיע, מילה במילה, פסיק בפסיק, בשתיהן. הוא הדין ביחס לטענות בדבר מימוש העיקולים והערבות הבנקאית. אמנם לכאורה, אין מדובר באותם צדדים ממש. לצד זאת, קיים יסוד סביר להניח, כך על פני הדברים, שטכניקה זו, שעיקרה הגשת בקשות דומות בזו אחר זו על ידי צדדים שונים לכאורה, מאפיינת את התנהלותם המשפטית של המבקשים דנא ושל קודמיהם (ראו, למשל, את ההחלטות הנוספות אליהן מפנה השופט א'

רובינשטיין בעניין הרשקוביץ ) . היטיב לבטא זאת בלשונו הציורית חברי השופט רובינשטיין

בהחלטה הנ"ל :

"על פני הדברים מתעתעים חלק מן המבקשים, למצער, בבתי הדין ובבתי המשפט... ואין לדבר סוף... בשמות שונים ומשונים, נפתחים עוד ועוד הליכים, והוא רחום יכפר עוון".

7.

ברי כי התנהלות זו מעוררת אי נחת, זאת בלשון המעטה. כאמור, הבקשה המונחת לפני מעלה טענות זהות לטענות שעוררה הבקשה הנ"ל. בית משפט זה נתן דעתו לטענות אלה ודחה אותן. הגיעה השעה לאקורד סיום.

8.

אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורכי דין בסך 20,000 ש"ח.