פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
448/20
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
שרה שי, עו"ד
נ ג ד
המשיבה:
עיריית נצרת עילית
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.12.2019 בע"א 6506-11-19 שניתנה על
ידי כבוד השופטת ע' גולומב; ובקשה לעיכוב ביצוע
בשם המבקשת:
עו"ד דוד קדוש
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 29.12.2019 בע"א 6506-11-19 (השופטת
ע' גולומב ), בגדרה נדחתה בקשת המבקשת, שרה שי (להלן: שי ), לעכב את תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה, שבו חויבה במסגרת פסק הדין מושא הערעור.
2.
בין שי, לבין המשיבה, עיריית נצרת עילית (להלן: העירייה ), מתנהלת מערכה משפטית ארוכת שנים, שראשיתה לפני כשני עשורים, ואחריתה מי ישורנה. גלגולה הנוכחי של המערכה החל בתביעה שהגישה שי ביום 19.3.2009, במסגרתה טענה להתעמרות והתנכלות מצד העירייה, אשר עולות כדי עוולות נזיקיות ומקימות חובה לפצותה. למעלה מעשור התנהלה התביעה בבית משפט השלום בנצרת, וביום 1.9.2019 נדחתה. בשים לב להתמשכות ההליכים ומורכבותם, חויבה שי בתשלום של 75,000 ₪ שכר טרחת עו"ד ו-15,000 ₪ הוצאות משפט.
3.
שי לא השלימה עם תוצאת פסק הדין, וביום 4.11.2019 הגישה ערעור על דחיית התביעה, ולחלופין על גובה ההוצאות שנפסקו. בד בבד עם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעכב את תשלום הוצאות המשפט ושכר הטרחה עד להכרעה בערעור, ובהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 29.12.2019 נדחתה הבקשה. בהחלטה נקבע, כי בחיוב כספי עסקינן, שתשלומו לא יגרום נזק בלתי הפיך לשי. יתר על כן, בית המשפט עמד על כך, שהערעור מופנה נגד קביעות שאין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, כגון: ממצאי עובדה ומהימנות, החלטות דיוניות, ופסיקת הוצאות.
4.
מכאן הבקשה שלפנַי, בגדרה טוענת שי, כי סיכויי הערעור להתקבל גבוהים, וכי שגה בית המשפט בכך שלא בחן לעומק את התשתית הראייתית והעוולות שנגרמו לה. עוד נטען, כי בית המשפט לא נתן דעתו על נסיבותיה האישיות החריגות של שי: גילה המבוגר, מצבה הכלכלי והבריאותי, היותה אלמנת צה"ל, והעיקולים שמוטלים על כל כספיה לטובת המשיבה. נוכח האמור גורסת שי, כי קיים סיכוי של ממש שבית המשפט יתערב ויפחית מן ההוצאות שהושתו עליה, וכי הדבר מצדיק את עיכוב תשלומן.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתשובה. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, עסקינן בחיוב כספי, ומשכך הנחת המוצא היא כי ביצועו לא יגרום לנזק בלתי הפיך, שכן תשלום כספי הוא בר השבה. הדבר נכון ביתר שאת בענייננו, משום שהמשיבה היא רשות ציבורית ולא קיים חשש שלא ניתן יהיה להיפרע ממנה בעתיד. על אף נסיבותיה האישיות הקשות של שי, לא מצאתי כי ביצוע החיוב יגרום לה נזק שלא יהיה בכוחה של השבה לרפא.
6.
אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית; ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה בצדה.
משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ב בטבת התש"פ (19.1.2020).
ש ו פ ט