רע"א 4481/22פלוני נ. לשכת רווחה בעיר פלונית

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לנוער בבית המשפט המחוזי בנצרת מיום 6.6.2022 (ענ"א 54872-04-22, השופטת ע' גולומב ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של בית משפט לנוער בבית משפט השלום בנצרת מיום 14.4.2022 (צב"ן 46270-12-21, השופטת א' אימבר ).

2.

ברקעם של ההליכים מצויים הליכי נזקקות בעניינו של קטין, יליד 2014, שהוא בנו של המבקש (להלן: הקטין ). הקטין הוצא ממשמורת הוריו בעת שהיה בן 11 ימים, על-פי צו חירום שעליו הורה בית משפט השלום ביום 1.9.2014 (תנ"ז 3773-09-14, השופטת אימבר ) בהתאם לסמכותו על-פי חוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 (להלן: חוק הנוער ). הקטין הועבר למגורים אצל משפחת אומנה, שעמה הוא חי עד היום. בהמשך הוצא ביחס לקטין צו נזקקות לפי סעיף 3 לחוק הנוער, שהוארך מעת לעת. מהבקשה ומנספחיה, כמו גם מההליכים שהתנהלו בערכאות הקודמות, עולה כי אמו של הקטין, ילידת 1987, סובלת ממצב נפשי שאינו מאפשר לה לגדל את בנה, וכי בעניינו של המבקש, יליד 1962, נערכו במהלך השנים מספר אבחונים שלא המליצו על כך שיהיה המשמורן. עוד יצוין, כי בהחלטות שניתנו מעת לעת בבית משפט השלום, נקבעה מסגרת זמני השהות למפגשים בין המבקש לקטין במרכז קשר.

3.

ברקע הדברים יצוין עוד כי בשנת 2018 הוגשה מטעם היועץ המשפטי לממשלה בקשה להכריז על הקטין כבר-אימוץ, וכי במסגרת הדיון בה נערכה חוות דעת שבחנה את צרכיו של הקטין ואת מסוגלותו ההורית של המבקש. במסגרת חוות הדעת האמורה הומלץ להותיר את הקטין במשפחת האומנה, תוך שמירה על המשך הקשר עם המבקש והכנת מתווה טיפולי מותאם. לנוכח האמור, ולבקשת היועץ המשפטי לממשלה, נמחקה הבקשה להכריז על הקטין כבר-אימוץ.

4.

וכעת לאירועים הסמוכים להגשת הבקשה שבפני. ביום 21.12.2021 הגישה לשכת הרווחה בעיר פלונית, היא המשיבה 1, בקשה למתן החלטת ביניים לפי סעיף 12 לחוק הנוער, ובהמשך לכך, ביום 23.1.2022 הגישה גם בקשה להארכת תוקפם של צו ההוצאה ממשמורת וצו הנזקקות בעניינו של הקטין (תנ"ז 50264-01-22). האפוטרופוס לדין שמונה לקטין הסכים לבקשה, ולצד זאת ביקש לאפשר מפגשים מפוקחים בין הקטין למבקש, באופן מדורג, מחוץ למרכז הקשר. המבקש התנגד לבקשה, ועתר לכך שבית המשפט יורה

על הרחבה של זמני השהות של הקטין עמו. בית משפט השלום הורה על הארכת הצווים באופן זמני, אך בשלב זה, על-פי האמור בבקשה שבפני ובנספחיה, טרם ניתנה הכרעה בבקשה לגופה. להשלמת התמונה יצוין כי ביום 19.1.2022 בית משפט השלום הורה על קיום מפגשים בין הקטין לאביו מחוץ למרכז הקשר, וכן הורה לגורמי המקצוע לגבש מתווה להרחבת מסגרת המפגשים כך שיכללו גם את בני משפחתו המורחבת של המבקש.

5.

ביום 31.3.2022 המבקש הגיש בקשה להתיר לקטין להשתתף בסדר פסח בביתו עם בני משפחה נוספים, וכן לשהות עמו בביתו בחול המועד פסח. בית משפט השלום דחה את הבקשה, לאחר שקבע כי טרם בשלה העת להרחבה של זמני השהות של הקטין אצל המבקש כך שיכללו גם לינה בביתו. בית משפט השלום ציין כי מדיווחים של גורמי המקצוע עלה שלאחרונה גרמו מפגשים בלתי מפוקחים בין הקטין למבקש רגרסיה במצבו הרגשי של הקטין, וכי בפגישה עם הקטין (שנערכה ביום 22.3.2022) התרשם אף המותב שהקטין חווה לעתים תחושות חרדה מסיבות שונות. בית משפט השלום ציין עוד כי יש לקוות שהטיפול הרגשי הניתן לקטין יאפשר בעתיד הרחבה של מסגרת המפגשים עם המבקש. בסיכומו של דבר, בית משפט השלום קבע כי הבקשה להרחבה של זמני השהות תשוב ותידון בעוד ששה חודשים, וכי עד אותה עת יוסיפו המפגשים להתקיים במרכז הקשר.

6.

על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי. בשלב זה טענות המבקש לא נסבו עוד על

הבקשה לאפשר לקטין לשהות בביתו בחג הפסח (אשר חלף זה מכבר), וערעורו התמקד במסגרת הזמנים שנקבעה בהחלטתו של בית משפט השלום לדיון בבקשה להארכת תוקפו של צו הנזקקות. לטענת המבקש, לא קמה בעניינו של הקטין עילת נזקקות, ואין זה מוצדק להמתין ששה חודשים נוספים בטרם תוכרע הבקשה. באת-כוח היועצת המשפטית לממשלה והאפוטרופוס לדין טענו כי דין הערעור להידחות, כשהם עומדים על הצורך בשהות נוספת כדי לבחון את הקשר בין הקטין למבקש, על השלכותיו באשר למצבו הרגשי של הקטין.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור כשהוא עושה שימוש בתקנה 138(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטתו של בית משפט השלום שעליה נסב הערעור, הקובעת את מתכונת הטיפול בבקשה להארכת צו הנזקקות, היא במהותה החלטת ביניים, המסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית. על כך הוסיף בית המשפט המחוזי כי אף לגוף הדברים אין עילה להתערב בהחלטה זו, בהתחשב בחשיבות הנודעת לבחינה אחראית, זהירה, מדורגת ומושכלת של מצבו של הקטין בטרם קבלת החלטה בעניינו.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש טוען כי החלטתו של בית משפט השלום לשוב ולהידרש לסוגיה בעוד ששה חודשים ניתנה שלא כדין, בנסיבות שבהן הקטין טרם הוכר כקטין נזקק. המבקש מבהיר כי לשיטתו לא מתקיימות בעניינו של הקטין הנסיבות המנויות בסעיף 12 לחוק הנוער, ולכן גם לגוף הדברים אין מקום לקבל את הבקשה להכיר בנזקקותו. המבקש מדגיש עוד כי בשלב זה אף לא קבועים מועדי דיון בהליך הנזקקות, והדבר מבטא לשיטתו את התמשכות ההליכים שלא לצורך.

9.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, כמו גם בתיקי הערכאות הקודמות לרבות התשובה לערעור שהוגשה מטעם היועצת המשפטית לממשלה בבית המשפט המחוזי, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. למקרא טענותיו של המבקש ברור כי אלו אינן עומדות במבחנים שנקבעו לצורך דיון בבקשה ב"גלגול שלישי", אף בהינתן אמת המידה הגמישה יותר לבחינת הליכים העוסקים בהכרזה על קטין כ"קטין נזקק" (רע"א 5737/15 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה משרד הרווחה והשירותים החברתיים , פסקה 21 (4.11.2015); רע"א 6747/20 פלוני נ' המחלקה לשירותים חברתיים , פסקה 34 (16.11.2020); רע"א 6844/21 פלונית נ' רווחה בעיר פלונית , פסקה 16 (1.12.2021)). הדברים אמורים במיוחד בנסיבות דנן, כאשר בקשת רשות הערעור נסבה כול כולה על המתכונת הדיונית שנקבעה על-ידי בית משפט השלום לדיון בבקשת הנזקקות, כאשר זו נומקה בצורך להעמיק את הטיפול הרגשי שניתן לקטין באופן שיש לו השלכה ישירה על הסוגיה העומדת במוקד הדיון, ובכלל זה גם על הרחבת הסדרי השהות.

10.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.