פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
רע"א
4486/20
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשים:
1. שמואל איצקוביץ
2. יפה דבורה איצקוביץ
נ ג ד
המשיבים:
1. בוני סמיל בע"מ
2. החברה לנאמנות סומייל בע"מ
3. אריאל שוב, עו"ד
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 5.6.2020 בת"א 24425-07-17 שניתנה
על ידי כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט
בשם המבקשים:
עו"ד צמח גרין
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת אסתר נחליאלי חיאט ) בת"א 24425-07-17 מיום 5.6.2020, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים במתכונתה הנוכחית לזימון עדים נוספים.
1.
ואלה, בתמצית, העובדות הרלוונטיות לעניין: ביום 11.7.2017 הגישו המבקשים תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נגד המשיבים, שעניינה בסכסוך בעלות במקרקעין. ביום 8.3.2018 הוגש כתב תביעה מתוקן, וביום 6.5.2018 הגישו המשיבות 1 ו-2, כל אחת בנפרד, כתב תביעה שכנגד. ביום 24.3.2019 קצב בית המשפט קמא מועדים להגשת תצהירי עדות ראשית, תוך שהבהיר כי "במסגרת הגשת תצהירי עדות ראשית לתביעה שכנגד לא תותר ולא תשמע כל עדות אשר לתביעה העיקרית, ואין מדובר באפשרות להוספת ראיות לתצהירי העדויות לעניין התביעה העיקרית, וגם לא מדובר ב'מקצה שיפורים'" . בחלוף חודש ימים, ביום 15.4.2019 הגישו המבקשים בקשה לזימון עדים, שני עורכי-דין במקצועם, לעדות שבעל-פה מבלי שיינתנו תצהירים בכתב. ביום 26.6.2019 התקבלה הבקשה, לאחר שהמבקשים הגישו תמצית בכתב של העדות הצפויה. לאחר שהוגשו כלל התצהירים על ידי הצדדים ביחס לתביעה העיקרית, ובטרם הוגשו התצהירים לעניין התביעה שכנגד, הגישו המבקשים ביום 10.2.2020 וביום 23.2.2020 בקשות נוספות לזימון שלושה עדים, גם הם עורכי-דין במקצועם, לדיון הוכחות, מבלי שיינתן תצהיר בכתב (להלן: "הבקשה לזימון עדים" ).
2.
ביום 5.6.2020 ניתנה החלטת בית המשפט קמא אשר דחה את הבקשה לזימון עדים במתכונת בה הוגשה מן הטעם שלא הובהר בה האם מדובר בבקשה להבאת עדויות הזמה המתייחסות לתצהירים שהוגשו בנוגע לתביעה העיקרית או בבקשה לזימון עדים לעניין התביעה שכנגד. נפסק, כי ככל שמדובר בבקשה להבאת עדויות הזמה, על המבקשים להגיש בקשה מתאימה רק לאחר שעדי המשיבים יעידו ויחקרו בחקירה נגדית, ובכפוף לכך שהמבקשים יצליחו לשכנע את בית המשפט כי יש צורך בהזמת העדויות באמצעות זימון עדים נוספים. לחילופין, נקבע כי ככל שמדובר בעדויות הרלוונטיות לתביעה שכנגד, על המבקשים " לפרט בדיוק כיצד זה עדויות אלה נוגעות רק לתביעה שכנגד הכל כמתיישב עם החלטתי מיום 26.9.19 " (וזאת בשים לב להתרשמות בית המשפט קמא כי " על פניו נראה כי מדובר בראיות הקשורות לתביעה העיקרית "). נוכח האמור, בית המשפט קמא דחה את "הבקשה במתכונתה זו" .
3.
במקום לפעול על פי הנחייתו של בית המשפט קמא, ולהגיש בקשה המבהירה את הטעון הבהרה, בחרו המבקשים להגיש בקשת רשות ערעור ביחס להחלטה שניתנה.
4.
דין בקשת רשות הערעור להידחות. כפי שניתן להיווכח, החלטת בית המשפט קמא עליה מלינים המבקשים לא סגרה בפניהם את הדלת בפני האפשרות לזמן את העדים הנוספים מטעמם, אלא נתנה הנחיות בדבר האופן בו על המבקשים לפעול ביחס לבקשה לזימון העדים הללו. המבקשים טוענים כי " תוכן עדותם של העדים המבוקשים, נוגע לתביעה שכנגד ", ואם אכן כך, הרי כל שנדרש מהם על פי ההחלטה מושא הבקשה שלפניי היה להבהיר עניין זה באופן עליו הורה בית המשפט קמא. ספק גדול בעיני אם החלטה מסוג זה נופלת לגדר " דחיית בקשה לזמן עד ", אשר בגינה ניתן לערער לפי סעיף 1(5) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, וסביר יותר לראות בה " החלטה בעניין הזמנת עדים ", לגביה לא ניתן כלל להגיש בקשת רשות ערעור. מכל מקום אין לתת רשות ערעור ביחס להחלטה הדורשת הבהרות נוספות ביחס לבקשה לזימון עדים – וזאת אף אם לדעת המבקשים ההבהרות מיותרות.
5.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. למרות שלא התבקשה תשובה, יישאו המבקשים בהוצאות המשיבים בסכום של 3,000 ש"ח.
ניתנה
היום, כ"ג בתמוז התש"ף (15.7.2020).
ש ו פ ט