רע"א 4491/20 טל הל יסכה בע"מ נ. ביו דיזל תעשיות מחזור (נכסים) ש.ק בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 1.6.2020 (ע"א 36892-01-20, השופט ר' וינוגרד והשופטות ש' ליבוביץ ו- ת' בר-אשר ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור שהגישו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 16.12.2019 (ת"א 27113-11-16, סגן הנשיא מ' בורשטין ).

2.

מקורה של הבקשה דנן בתביעה ובתביעה שכנגד שנסבו על הסכם שכירות שנחתם ביום 3.3.2016 (להלן: הסכם

השכירות ) בין המבקשת 1, חברה העוסקת בייצור ושיווק מוצרי עוף (להלן: המבקשת ), לבין המשיבה 1 (להלן: המשיבה ), חברה שבבעלותה מקרקעין ועליו מבנים תעשייתיים.

3.

המבקשת לא עמדה בתשלום דמי השכירות, ובעקבות זאת המשיבה הגישה תביעה לתשלום חוב בסך של כ-1.1 מיליון שקלים עבור השנתיים הראשונות של ההתקשרות. המבקשים מצדם הגישו תביעה שכנגד בסך של כ-1.4 מיליון שקלים בגין הנזקים שנגרמו להם, ובה התבקש סעד של ביטול הסכם השכירות ולחלופין סעד שיפחית את דמי השכירות החודשיים על רקע מצגים כוזבים שנעשו לשיטתם ביחס למושכר.

4.

בית משפט השלום קיבל את התביעה ודחה את התביעה שכנגד. בית משפט השלום קבע, בעיקרו של דבר, כי התנאי המתלה שנקבע בהסכם השכירות התקיים ולכן הוא שריר וקיים. עוד נקבע כי לאמיתו של דבר דו"ח הסוקר את מצבו של המושכר, לרבות הליקויים שבו, הובא לידיעתה של המבקשת, שאף ערכה בדיקות מטעמה. על כן, נקבע כי היא הייתה מודעת למצבו. לבסוף, נקבע כי אין מקום להפחית את דמי השכירות ולאפשר למבקשת לסגת מהתחייבויותיה.

5.

המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה נדחה. בעיקרו של דבר, בית המשפט המחוזי ציין כי אין מקום להתערב בקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום.

6.

הבקשה שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, המבקשים חוזרים על הטענות שהעלו בפני בית המשפט המחוזי, ומדגישים כי הוצגו להם מצגי שווא באופן שעלה כדי חוסר תום לב במשא-ומתן ואף הטעיה. עוד נטען כי לא התקיים התנאי המתלה שבהסכם השכירות. המבקשים סבורים כי הבקשה דנן מעלה שאלות החורגות מעניינם הפרטני ונוגעות לאופן ניהול ההליך בבית משפט השלום, ועל כן יש ליתן להם רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

7.

לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות לפי תקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, וזאת אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. בניגוד לניסיונם של המבקשים לשוות לה נופך עקרוני, הבקשה אינה מעוררת כל היבט עקרוני וממילא אף לא מצאתי כי דחייתה עלולה לגרום לעיוות דין.

8.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.