רע"א 4493/17 חדד ז'קלין נ. אהרון גרשוני

1.הבקשה למתן רשות ערעור שלפני נסובה על זכויותיהם של המשיבים בנכס המשמש כבית עסק. מבקשת 1 קיבלה מעמד של דיירת מוגנת בנכס. אין מחלוקת על כך שמבקש 3, אחיינה, מפעיל את העסק לבדו החל מאמצע שנות ה-90 – קרוב לעשרים שנה. האחרון אינו דייר מוגן בנכס. השאלה העיקרית שעמדה להכרעה בהליכים הקודמים היא האם מבקש 3 ניהל את העסק בנכס מטעמה של מבקשת 1, ולכן היא עודנה דיירת מוגנת בו, או שמא ניהל את העסק באופן עצמאי ומחזיק בו מטעם עצמו, ולכן כבר אין למבקשת מעמד של דייר מוגנת בנכס. כן נדון מעמדם העצמאי בנכס של מבקש 2 – בנה של מבקשת 1 – ומבקש 3. הטענה העיקרית בהקשר זה הייתה כי עומדות להם זכויות בנכס מכוח הסכם עם בעליו הקודם.

ערכאות קמא קבעו כי משיב 3 ניהל את העסק בכל השנים הללו באופן עצמאי, וכי העסק אינו קשור כלל למבקשת 1. מכאן עולה כי היא אינה קשורה לנכס כבר שנים רבות. אי לכך נקבע שהיא חדלה להחזיק בנכס בעצמה או באמצעות אחרים, ועל כן עליה להשיב את הנכס לבעליו (סעיפים 27-26 לחוק חוק הגנת הדייר [נוסח משולב], התשל"ב-1972). עוד נקבע כי לא הונח בסיס לזכויות עצמאיות של משיבים 2 ו-3 בנכס.

2.בבקשה הנוכחית מתמקדים המבקשים בטענות בדבר זכות עצמאית של מבקשים 2 ו-3, מכוח דיירות מוגנת או מכוח הסכם עם בעליו הקודם של הנכס. המבקשים מאריכים בפירוט הראיות לעמדתם, אלא שראיות אלה נדונו בפירוט בערכאות קמא וזכו למענה. כפי שנקבע בהליכים הקודמים, בחינה רישומית ומיסויית מלמדת כי משיב 3 לבדו ניהל עסק בנכס. בבקשה הנוכחית אף המבקשים אינם חולקים על כך. טענותיהם בדבר הסכם עם בעליו הקודם או פסיקת סעד מן הצדק מתרכזות גם הן בממצאי העובדה והמהימנות שנקבעו בערכאות קמא, שהתייחסו להסכם ולפרשנותו בהרחבה. עולה כי גם ממצאים אלה נטועים בראיות, ובידי המבקשים לא עלה להצביע על נתונים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. אף לא הונחה כל תשתית לזכות דיירות מוגנת של מבקש 2 בנכס.

המסקנה היא כי ההכרעה נשענת על קביעה עובדתית מבוססת של ערכאות קמא. אין הצדקה להתערבות בממצא עובדתי מעין זה. אף אין מחלוקת כי ממצא זה מוביל לתוצאה המשפטית אליה הגיעו ערכאות קמא. לכן העניין אינו מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

3.הבקשה נדחית. ממילא נדחית הבקשה לעיכוב ביצוע. הואיל ולא התבקשה תגובה איני עושה צו להוצאות.