רע"א 4496/09 אלנג'אח מכללה למדעים ולטכנולוגיה שפרעם בע"מ נ. רשת עמל 1 בע"

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' גריל, סגן- נשיא, ע' גרשון וי' וילנר), לפיה נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' אליקים) ועל החלטתו מיום 17.7.2007, בה נעתר לבקשת המשיבה והורה על תיקון שמה בפסק הדין, כך שבמקום "רשת עמל 1" יופיע: "רשת עמל 1

בע"מ ח.פ 513705699".

1.

המבקשת 1 (להלן: המבקשת ) הגישה תביעה לבית משפט השלום נגד המשיבה בגין ליקויים שנגרמו למבנה שהשכירה לה להפעלת מכללה מקצועית. בית המשפט דחה את תביעתה וקיבל את התביעה שכנגד שהגישה המשיבה, בקובעו כי המבקשת והמבקש 2 עשו שימוש שלא כדין בזכויות, בציוד ובמשאבים ששייכים למשיבה וכי הם חייבים לפצות את המשיבה על נזקיה. בית המשפט נעתר כאמור לבקשת המשיבה לשינוי שמה בהוספת מספר הח.פ. שלה. בית המשפט קבע כי אין מדובר בשינוי זהותה של המשיבה, כי המבקשים אינם חולקים על כך שמדובר באותה משיבה שנגדה ניהלו את התביעה שהגישו תחילה. אף שיקולי צדק הובילו את בית המשפט להיעתר לבקשה, לאור פסק הדין שנתן.

2.

בערעור שהגישו לבית המשפט המחוזי התמקדו המבקשים בטענה כי במועדי ניהול התביעה המשיבה לא היתה קיימת כאישיות משפטית וכי עצם העובדה שהפעילה בתי ספר, העסיקה מורים ושילמה משכורות, אין בה כדי להקנות לה מעמד משפטי. מאחר והמשיבה התאגדה כחברה בערבון מוגבל רק ביוני 2005, היא לא היתה בגדר אישיות משפטית הכשרה לכל זכות, חובה ופעולה ולמעשה התביעה שכנגד שהגישה, כאילו לא הוגשה ופסק הדין כאילו לא ניתן. המבקשים טענו עוד כי טענת השתק, ככל שקיימת, אינה יפה לתביעה שכנגד.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור בקובעו כי חלה על המקרה תורת ההשתק השיפוטי, לפיה מנוע בעל דין מלטעון טענה מסוימת בהליך שיפוטי אחד ולאחר מכן, בהליך שיפוטי אחר, להעלות טענה סותרת. בית המשפט קבע כי משהגישו את התביעה נגד המשיבה, הכירו המבקשים ביכולתה ובזכאותה של המשיבה להיתבע ולתבוע בהליך שיפוטי והם אינם יכולים להתכחש לכך היום. זאת, בייחוד כאשר קיימת זיקה בין התביעה העיקרית לתביעה שכנגד, שכן הצורך בשכירת המבנה הנוסף בשל הגידול במספר התלמידים התברר בדיעבד כהונאה שעמדה בבסיס עילת התביעה שכנגד שהגישה המשיבה. בית המשפט העיר כי הטענה כאילו המשיבה אינה רשאית לנקוט בתביעה או בהליך משפטי נגד המבקשים לא הועלתה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד. בית המשפט ציין עוד כי הפסיקה הכירה בקיומו של "תאגיד למעשה", שטרם נרשם באופן פורמאלי. לאור כל זאת החליט בית המשפט לדחות את הערעור על פסק הדין ועל החלטת בית משפט השלום.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

3.

המבקשים טוענים כי בניגוד לקביעת בית משפט השלום, אין מדובר בשינוי שם בלבד, אלא במעשה בריאה של גוף שלא היה קיים בעיני החוק קודם לכן. החברה נוצרה ביום ההתאגדות וקודם לכן לא היתה קיימת. מאחר והמשיבה התאגדה רק ביולי 2005, היא לא היתה קיימת כאישיות משפטית קודם לכן ולא נשאה בכל חובה וזכות משפטית, ובכללן הזכות לתבוע ולהיתבע. לפיכך, ההליך שהתנהל בבית משפט השלום כאילו לא התנהל מעולם, מבחינה משפטית, ופסק הדין כאילו לא ניתן. לכל הפחות, נטען, ההכרה במשיבה מוגבלת למערכת היחסים שנוצרה על ידי חוזה השכירות. השתק, ככל שקיים, כוחו יפה במישור זה בלבד ואין בכוחו להקים יצור משפטי חי וקיים שביכולתו להגיש תביעה שכנגד בנושאים שאין להם נגיעה לחוזה השכירות. לטענת המבקשים, המסקנה העולה מפסק הדין היא כי תביעת המשיבה הפכה אותה לאישיות משפטית אף שאינה עומדת בדרישות החוק. המבקשים טוענים כי רק משהבינה המשיבה כי קיים סיכוי כי תביעתה שכנגד תתקבל, פנתה לרשם החברות במטרה להתאגד, וגם אם לא פעלה באופן פסול הרי שהחובה לדעת את מעמדה המשפטי אינו יכול להיות מוטלת על המבקשים דווקא.

4.

דין הבקשה להידחות. טעוניה של המבקשת עניינן בנכונות היישום של עקרונות וכללים משפטיים. בכך לא די כדי להיכנס בגדר אותם מקרים חריגים שיצדיקו מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המבקשת היא שהגישה תובענה נגד המשיבה, היא שיזמה את ההליך ואין מקום לאפשר לה להעלות עתה טענות הסותרות במהותן את עצם ההליך בו פתחה. זאת, בפרט כאשר קיימת זיקה בין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

הבקשה נדחית.

משלא התבקשה תשובת המשיבה, אין צו להוצאות.