רע"א 4499/17 זאב בקר נ. מגדל חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת א' שטמר ) מיום 4.5.2017 בת"צ 38069-01-16 אשר קבע כי הסמכות העניינית לדון בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המבקש נגד המשיבה (להלן: מגדל ) נתונה לבית הדין לעבודה.

1.

בשנת 2010 הגיש בא כוחו של המבקש בשם לקוח אחר שאותו הוא מייצג (יורם גרניט) בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד חברת "כלל חברה לביטוח בע"מ" (להלן: כלל ) בטענה שקבעה מקדמי קצבה מקפחים לקופות גמל לתגמולים (ת"צ 48006-03-10 – להלן: עניין כלל ). ביום 3.9.2015 קיבל בית המשפט קמא (כב' השופטת

א' שטמר ) את הבקשה והתיר לגרניט לנהל תובענה ייצוגית נגד כלל. מספר חודשים לאחר מכן, בחודש ינואר 2016, הגישו המבקש ובא כוחו בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד מגדל בה העלו טענות דומות לאלו שהועלו בבקשת האישור שהוגשה בעניין כלל . מספר חודשים לאחר מכן ניתן פסק הדין ברע"א 7513/15 מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ נ' פלונית (21.3.2016) (להלן: הלכת מנורה ) בו נקבע כי הסמכות לדון בתביעות של עובדים ומעסיקים נגד קופות גמל נתונה לבית הדין לעבודה ולפיכך יש להעביר אליו תביעות כאמור שהוגשו לערכאות אחרות אם טרם התקיימה בהן ישיבת קדם משפט ראשונה. נוכח העובדה שבמועד שבו ניתנה הלכת מנורה טרם התקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה בבקשת האישור שהגיש המבקש נגד מגדל, הורה בית המשפט קמא לצדדים להגיש כתבי טענות בשאלה האם יש להעביר את הדיון בבקשה לבית הדין לעבודה. מגדל טענה כי יש להעביר את הדיון ואילו המבקש טען כי לא יהיה זה יעיל להורות על העברת הדיון ולפיכך נופל המקרה דנן בחריג שנקבע בהלכת מנורה , לפיו "בנסיבות מיוחדות מאוד" יוכל בית משפט שהחל לדון בתביעה של עובדים או מעסיקים נגד קופת גמל להמשיך ולדון בה גם אם טרם התקיימה בהליך ישיבת קדם משפט ראשונה.

2.

בית המשפט קמא קיבל את עמדתה של מגדל והורה להעביר את הדיון בבקשת האישור לבית הדין לעבודה. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי אף שיש היגיון בכך שהמותב שדן בבקשת האישור בעניין כלל ידון גם בבקשת האישור נגד מגדל, אין מקום להחריג את המקרה דנן מההלכה שנקבעה בעניין מנורה . זאת, כך נקבע, משום שבמקרים רבים ניתן לטעון לקיומם של שיקולי יעילות המצדיקים שלא לדון בתביעות הנוגעות לקופות גמל בבית הדין לעבודה, ומכאן שאם תתקבל עמדת המבקש במקרים רבים תתעורר השאלה למי נתונה הסמכות העניינית לדון בתביעות כאמור ותסוכל תכליתה של הלכת מנורה למנוע התדיינות בשאלה זו. עוד קבע בית המשפט קמא כי בהלכת מנורה נפסק כי יש לשאוף לריכוז כל התביעות בתחום הביטחון הסוציאלי בבית הדין לעבודה ואף מטעם זה יש מקום להעביר אליו את הדיון בבקשת האישור. בנוסף על כך נדחתה טענת המבקש לפיה הוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות ) מחייבות שבקשת האישור נגד מגדל תידון בפני המותב שדן בבקשת האישור בעניין כלל וזאת מן הטעם שהקבוצה המיוצגת בעניין כלל שונה מהקבוצה המיוצגת במקרה דנן. אשר לטענת המבקש לפיה בקשת האישור כוללת גם עילות נזיקיות שבית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בהן, קבע בית המשפט קמא כי אף היא אינה מצדיקה שלא להעביר אליו את הדיון. זאת, כך נקבע, משום שמרבית עילות התביעה שעליהן מבוססת בקשת האישור אינן נזיקיות ובנסיבות אלו, גם אם נכללו בבקשה עילות מתחום דיני הנזיקין ניתן להניח שלא יהיה צורך לדון בהן בשלב בקשת האישור.

3.

בבקשת רשות הערעור טוען המבקש כי שגה בית המשפט קמא משהורה להעביר את הדיון בבקשת האישור לבית הדין לעבודה. המבקש אינו חולק על כך שעל פי הלכת מנורה הסמכות לדון בבקשת האישור נגד מגדל נתונה לבית הדין לעבודה. עם זאת, הוא סבור כי המקרה דנן נופל לחריג שנקבע בהלכת מנורה לפיו "בנסיבות מיוחדות מאוד" יוכל בית משפט שכבר החל לדון בתביעה של עובדים או מעסיקים נגד קופת גמל להמשיך ולדון בה חרף העובדה שטרם התקיימה בה ישיבת קדם משפט ראשונה. לעמדת המבקש, נוכח העובדה שבית המשפט קמא כבר דן והכריע בבקשת אישור בעניין כלל המעוררת סוגיות זהות לאלו המתעוררות בבקשת האישור דנן, מתקיימות במקרה דנן "נסיבות מיוחדות מאוד" המצדיקות להותיר אצלו את הדיון בבקשה. המבקש סבור כי מסקנה זו מתחייבת משיקולי יעילות הדיון ונוכח העובדה שהעברת הדיון בבקשת האישור נגד מגדל לבית הדין לעבודה תביא לתוצאה בלתי הגיונית. המבקש מוסיף וטוען כי מסקנה זו מתחייבת גם מהוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות שתכליתן לרכז בקשות אישור דומות בפני מותב אחד ולמנוע פסיקות סותרות. לשיטתו, אין משמעות לעובדה שסעיף 7 אינו מחייב להעביר את בקשת האישור נגד מגדל לאותו מותב שדן בבקשת האישור בעניין כלל , שכן תוצאה זו מתחייבת מתכליתו. המבקש טוען עוד כי יש לפרש את הלכת מנורה באופן המתיישב עם הוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות וככל שהדבר אינו אפשרי יש להעדיף את הוראות סעיף 7 שהן בבחינת דין מיוחד הגובר על הוראות הדין הכלליות בנושא סמכות עניינית. כן טוען המבקש כי בניגוד לאמור בהחלטתו של בית המשפט קמא, בקשת האישור מבוססת בעיקר על עילות נזיקיות אשר בית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בהן ולפיכך העברת הדיון בבקשת האישור תחייב לפצל בה את הדיון. לבסוף טוען המבקש כי הותרת הדיון בבקשת האישור נגד מגדל בבית המשפט קמא לא תכרסם בהלכת מנורה , שכן המקרה דנן הוא מקרה ייחודי.

4.

מגדל טוענת מנגד כי בדין קבע בית המשפט קמא שהפרשנות המוצעת על ידי המבקש להלכת מנורה ולחריג שנקבע בה אינה מתיישבת עם תכליתה של הלכה זו וכי אימוצה של פרשנות זו יביא לריבוי התדיינויות בשאלת הסמכות העניינית לדון בתביעות נגד קופות גמל. עוד טוענת מגדל כי אין בהוראות סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות כדי לסייע למבקש, הן משום שהוראות אלו אינן מחייבות להעביר את הדיון בבקשת האישור דנן לאותו מותב שדן בבקשת האישור בעניין כלל והן משום שהוראות אלו נוגעות רק לסוגיית הסמכות המקומית. לבסוף טוענת מגדל כי בצדק קבע בית המשפט קמא שמרבית העילות שעליהן מבוססת בקשת האישור אינן עילות נזיקיות, ולפיכך אין הכרח שהעברת הדיון בבקשה לבית הדין לעבודה תביא לפיצול הדיון בה ואפילו אם כך יקרה אין משמעות הדבר שיש להימנע מהעברת הדיון.

5.

דין בקשת רשות הערעור להידחות.

נקודת המוצא לדיוננו היא ההלכה שנקבעה בעניין מנורה הקובעת כי " יש ליתן פירוש רחב לסמכות בית הדין לעבודה בנושאי ביטחון סוציאלי, נוכח התמחותו בתחום זה, ולמעט חריגים בנסיבות מיוחדות מאוד, להעביר אליו את הטיפול בנושאי ביטחון סוציאלי, כמו התדיינות בין מבוטחי קופות גמל – למשל – לקופות " (שם, בפסקה י"א). עוד יש לתת את הדעת לכך שהלכת מנורה נועדה לייצר " כלל פשוט ונהיר, המצמצם את מרחב שיקול הדעת הנדרש בעת ההחלטה באיזו ערכאה יידון הסכסוך " (שם, בפסקה כ"ג). כפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, הפרשנות שמציע המבקש לחריג שנקבע בהלכת מנורה אינה מתיישבת עם קביעות אלו, שכן היא תאפשר לטעון לתחולתו של החריג במקרים רבים ומסיבה זו אין לאמצה.

6.

טענת המבקש לפיה סעיף 7 לחוק תובענות ייצוגיות מחייב שהדיון בבקשת האישור נגד מגדל יתקיים בפני אותו מותב שדן בבקשת האישור בעניין כלל אף היא דינה להידחות. כפי שקבע בית המשפט קמא, נוכח העובדה שהקבוצה שאותה מעוניין לייצג המבקש אינה זהה לקבוצה המיוצגת בעניין כלל , חל בענייננו סעיף 7(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות המורה כי אם " מצא בית המשפט שאליו הוגשה בקשה לאישור כי תלויה ועומדת בקשה לאישור קודמת ... אשר מתעוררות בה שאלות משותפות של עובדה או משפט, הזהות או דומות בעיקרן לשאלות המתעוררות בבקשה לאישור, רשאי הוא , אם מצא שהדבר מוצדק בנסיבות הענין, להורות על העברת הדיון בבקשה לאישור לבית המשפט שאליו הוגשה הבקשה לאישור הקודמת " (ההדגשה שלי). סעיף זה אינו מחייב לנתב בקשות אישור דומות לדיון בפני אותו מותב, הוא אך מאפשר זאת כאשר הדבר "מוצדק". במקרה דנן ניתוב הדיון בבקשת האישור נגד מגדל למותב שדן בבקשת האישור בעניין כלל אינו מתיישב עם ההלכה שנקבעה בעניין מנורה ולפיכך בדין קבע בית המשפט קמא כי אין לכך הצדקה בנסיבות העניין.

7.

לבסוף יש לדחות את טענת המבקש לפיה אין לבית הדין לעבודה סמכות לדון במרבית עילות התביעה המנויות בבקשת האישור. כידוע, לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון ב" תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש] " (סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 ). ואולם, כפי שקבע בצדק בית המשפט קמא, לסייג זה נפקות מועטה בענייננו. הטעם לכך הוא שעיון בבקשת האישור שהגיש המבקש מלמד כי היא מסתמכת בעיקרה על עילות חוזיות ועילות מדיני הביטוח (ראו: סעיפים 88-85 לבקשת האישור שצורפה כנספח 7 לבקשת רשות הערעור). לפיכך, אין הכרח שהעברת הדיון בבקשת האישור לבית הדין העבודה תביא לפיצול הדיון ונראה כי בית הדין לעבודה יוכל להכריע במרבית הסוגיות שהיא מעוררת (וראו בהקשר זה: רע"א 2407/14 רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ , בפסקאות 55-43 (14.10.2015)). על כן, גם העובדה שבית הדין לעבודה אינו מוסמך לדון בכל עילות התביעה המנויות בבקשת האישור אינה מצדיקה שלא להעביר אליו את הדיון בבקשה.

אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למגדל הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח.