רע"א 4504/00 רשות הנמלים והרכבות נ. אבו חמדה מוחמד שחאדה

המבקשת הגישה, בגדרה של בקשת רשות ערעור, בקשה "להמציא כערובה התחייבות של חברת ביטוח הפניקס לתשלום הוצאות הערעור". המשיב התנגד לבקשה זו. המשיב ציין הבקשה לא נתמכה בתצהיר, ואין היא מגלה טעם המצדיק העתרות לה.

תקנה 429 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984-, מאפשרת למערער לצרף הודעה בה הוא מודיע על רצונו ליתן ערובה אחרת. גם אם הבקשה אינה נעשית על דרך הודעה כזו, אלא בצורה של בקשה בכתב, אין הכרח בצירופו של תצהיר. זהו הדין כאשר השינוי המתבקש בערובה יסודו בטעמי נוחות גרידא, והוא יותר בבחינת שינוי צורה מאשר שינוי בבטחון הגלום בערובה, למשל הפקדת ערבות בנקאית חלף פקדון כספי.

זהו המצב גם כאן. המבקשת חפצה בהגשת התחייבות של חברת ביטוח לשלם את ההוצאות. הבטחון הגלום בערובה כזו - בהנחה שההתחייבות מנוסחת כראוי - אינו משנה לרעה את מצבו של בעל הדין האחר, באופן ממשי. גם הטיעון לפיו הכרה בערובה זו עלולה ליצור הפליה בין מתדיינים שונים אין בה ממש. תפקיד הערובה הוא להבטיח את הוצאותיו של המשיב. אם ניתן להשיג תכלית זו בדרך מכבידה פחות, יש להעדיף דרך זו, גם מהטעם של שמירת זכות הגישה לבתי המשפט. מן הראוי גם ליצור אווירה של שתפנות והיזון הדדי, ובעלי הדין אינם צרכים להקפיד זה עם זה, אלא אם כן ניצב טעם של ממש מאחורי עמדתם.

בנסיבות אלה אני נעתר לבקשה, ובלבד שהתחייבות חברת הביטוח תנוסח באופן מוחלט, ויצוין בה כי סכום הוצאות שיפסק, אם יפסק, ישולם בתוך 21 יום מיום פסיקת ההוצאות, וכי הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית אם לא ישולם במועדו. כן יצוין בהתחייבות כי חברת הביטוח לא תעלה כל טענת קיזוז כלפי המשיב, ולא תעלה כלפיו כל טענה הנובעת מיחסיה עם המבקשת. בקיצור, ההתחייבות תלבש צורה של התחייבות לשיפוי, כמשמעות מונח זה, בחוק הערבות, תשכ"ז 1967-. ההתחייבות תומצא תוך 21 ימים.