פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4517/19
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשים:
1. קליר כימיקלים בע"מ
2. ספידי תעשיות חמרי ניקוי (2002)
בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
אדמה מכתשים בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 4.6.2019 בת"א 76663-01-19 שניתנה על
ידי כב' השופט שלמה פרידלנדר
בשם המבקשים:
עו"ד אהוד ערב; עו"ד דן כהן
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע (כבוד השופט שלמה פרידלנדר ) מיום 4.6.2019 בת"א 76663-01-19, במסגרתה הוחלט על העברת הליך שמתנהל בין הצדדים לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו.
1.
מחלוקת שהתגלעה בין הצדדים החלה להתברר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לאחר שהוגש לו כתב תביעה בו הלינו המבקשות נגד חומרי גלם שסיפקה להן המשיבה. מספר חודשים לאחר מכן המשיבה הגישה בקשה להעברת ההליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בהתאם לתניה שהופיעה בחשבוניות שהנפיקה עבור הזמנות ומשלוחים, ולפיה "סמכות השיפוט המקומית הבלעדית מוענקת בזאת לבית המשפט בת"א בלבד" (להלן: "תנית השיפוט" ). מיקום התניה בחשבוניות הוא כחלק מהסכם שכותרתו "תנאי מכירה כללים", אשר מופיע בגב החשבוניות (להלן: "תנאי המכירה הכלליים" ).
2.
בית המשפט קמא קיבל את הבקשה והעביר את ההליך לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. במסגרת החלטתו ציין כי בעיצוב הטפסים העסקיים של המשיבה יש משום טעם לפגם, שכן המתקשר בטופס אינו מופנה לתוכן שבגבו ולא נדרשת חתימתו בצד הפניה זו. ואולם, בית המשפט סבר כי מדובר במתכונת מקובלת של הצעת חוזה אחיד, וכי המבקשות קיבלו אותה על דרך של התנהגות.
מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.
3.
לטענת המבקשות בית המשפט קמא שגה כשהחליט בהתאם לתניית השיפוט, משום העדר כל תוקף לתנאי המכירה הכלליים הכוללים גם את תניית השיפוט המקומי. טענה זו נומקה בטעמים שונים, בין היתר לעניין פגמים שלשיטתן נפלו באופן קבלת ההחלטה בבית המשפט קמא, לעניין עצם כינונו של הסכם מחייב ביניהן לבין המשיבה, ועוד. בנוסף, המבקשות ביקשו כי אף אם יימצא כי בדין הועברה ההתדיינות לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, תסויג החלטת בית המשפט קמא לעניין תוקף מכלול תנאי המכירה הכלליים.
4.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, לא מצאתי כי המקרה שהונח לפניי מצדיק מתן רשות זו. ניכר כי שאלת התוקף המשפטי של תנאי המכירה הכלליים הוא נושא השנוי במחלוקת בין הצדדים, וייתכן כי תהיה לו חשיבות בעת ההכרעה בגורל ההליך. ואולם, בשלב המקדמי בו מצוי התיק, העיון במחלוקת זו נדרש רק לצורך בחינת שאלת הסמכות המקומית – שאלה שחשיבותה בשיטתנו המשפטית מוגבלת (ראו רע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן , פ"ד נז(4) 473 (2003); בג"צ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים , פסקה 30 לפסק דינו של השופט אדמונד לוי ז"ל (30.8.2007)). לפיכך, במצב הדברים הרגיל, אין ההכרעה בשאלת סמכות השיפוט המקומית מצדיקה כניסה לעובי הקורה של הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים, אלא ניתן להסתפק בבחינה ראשונית של מצב הדברים המשפטי והעובדתי, תוך הותרת בירור המחלוקות לגופן להמשך ההליך. בהתאם, למעט החלטות העולות לכדי חוסר סבירות קיצוני, גם אין מקום למתן רשות ערעור ביחס להחלטה בעניין זה, בהעדר טענה כי לשאלת הסמכות המקומית יש השלכה על הנגישות למערכת הצדק (השוו יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 350–355 (2015)).
5.
במקרה דנן המבקשות לא טענו כי תנית השיפוט המקומי הכלולה בתנאי המכירה הכלליים מערימה עליהן קשיים בניהול ההליך המשפטי. אדרבא, המבקשות עצמן ציינו כי פנו למשיבה בהצעה שההליך יעבור לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מבלי שיוכרע תוקף תנאי המכירה הכלליים. מכאן ניתן ללמוד כי גם לשיטת המבקשות תנית השיפוט המקומי אינה מכבידה עליהן באופן משמעותי. אם כך, הרי שהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע להכיר בתוקפה של תנית השיפוט, ולהעביר את הדיון לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, אינה פוגעת כלל בזכות הגישה של המשיבות למערכת הצדק. לפיכך, ובהינתן שהחלטת בית המשפט קמא אינה בלתי סבירה באופן קיצוני, אין היא מצדיקה מתן רשות ערעור.
6.
על מנת להפיס את דעת המבקשות אבהיר כי אין בהחלטה לכבד את תנית השיפוט המקומי כדי לטעת מסמרות בשאלת תוקפם של תנאי המכירה הכלליים, וכי ככל שבמסגרת ההליך תעלה שאלה ביחס לתוקף תנאי המכירה הכלליים בכללותם, או ביחס לתוקפן של תניות שונות הכלולות בהם, תידרש הערכאה המבררת לכך על פי הכללים המשפטיים הצריכים לעניין. טענות הצדדים לגופם של דברים ישמרו להם.
7.
בקשת רשות הערעור נידחת איפוא. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בתמוז התשע"ט (11.7.2019).
ש ו פ ט