רע"א 4517/21 עינת יצחק נ. רשות הפיתוח באמצעות רשות מקרקעי ישראל

לאחר שעיינתי בבקשה, על נספחיה, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. הסוגיות שנבחנו בבית משפט השלום, כמו גם בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי – הן עובדתיות, ואינן מעוררות שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. לפני בית משפט השלום בתל-אביב (השופט י' נמרודי ), נתבררה השאלה הבאה: האם הטעתה החברה המשכנת את הוריהם של המבקשים, בכך שהחתימה אותם על הסכמי שכירות, חלף החתמתם על הסכמי חכירה אשר היו מקנים להם זכויות קנייניות במקרקעין (גוש 7122, חלקה 125 בעיר בת-ים). בית משפט השלום הכריע, כי "לאחר בחינה של טענות הצדדים, העדויות, הראיות והדין, הגעתי למסקנה לפיה דין טענות [המבקשים] להידחות. מעמדם הוא כשל פולשים, על כל הכרוך והמשתמע מכך" . בית משפט השלום לא הסתפק בבירורה של שאלה זו, הגם ש "זהו הטיעון היחיד עליו ביקשו [המבקשים] לבסס את הגנתם ואחיזתם במקרקעין ואין בלתו" , והוסיף ובחן עוד שורה של טענות שהועלו על-ידי המבקשים במעלה הדרך, תוך הרחבת חזית; ודחה גם אותן. משאלו הם פני הדברים, הרי שהבקשה שלפנַי אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, המצדיקה דיון ב'גלגול שלישי'; כל עיסוקה בעניין פרטני, הנוגע לנסיבות ספציפיות. גם לא מצאתי, כי נגרם למבקשים עיוות דין. פסק הדין של בית משפט השלום, מפורט, מנומק ומשכנע.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור – נדחית.

בהתאם לפסק הדין של בית המשפט המחוזי, פינוי המבקשים יבוצע עד יום 1.8.2021.

משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.