רע"א 4523/06 אחים קייס בע"מ נ. חכים עאוני

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד הנשיא מ' בן-דוד והשופטים א' אברהם וא' הלמן), בו נדחה ערעור המבקשת על החלטת ראש ההוצאה לפועל אשר דחה טענת "פרעתי" שהעלתה המבקשת בפניו.

2.

אלה הן העובדות: בבית משפט השלום בנצרת ניתן פסק דין בהעדר הגנה נגד המבקשת, בו חוייבה לשלם למשיב סך של 50,000 ש"ח. המבקשת הגישה בקשה לביטולו. החלטת בית משפט השלום (הרשמת א' אריאלי) בבקשה ניתנה ביום 26.4.04 בהעדר הצדדים. בהחלטה התקבלה הבקשה לביטול פסק הדין, בכפוף לתשלום הוצאות בסך 3,000 ש"ח + מע"מ, "בתוך 30 יום מהיום". נוסח זה של ההחלטה עומד בלב הבקשה שלפני.

3.

לטענת המבקשת, ההחלטה הגיעה למשרד בא-כוחה ביום 9.5.04. הלה שלח לבא-כוח המשיב שיק לכיסוי ההוצאות, שתאריך פרעונו - 26.5.04. אלא, שביום 31.5.04, הגיש בא-כוח המשיב ללשכת ההוצאה לפועל בקשה להמשיך בהליכים נגד המבקשת. כתוצאה מכך, חודשו ההליכים לגביית החוב על-פי פסק הדין.

4.

המבקשת פנתה לראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי" לפי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. על-פי הטענה, מילאה המבקשת את החלטת בית משפט השלום לענין תשלום ההוצאות. על כן, פסק הדין שניתן נגדה בוטל, ואינו עוד בר-ביצוע, ואינו בר-הוצאה לפועל.

5.

ראש ההוצאה לפועל, הרשם ריאד קודסי, דחה את טענת המבקשת. הוא קבע כי, החלטת בית משפט השלום הורתה למבקשת לבצע את תשלום ההוצאות "מהיום", דהיינו, מיום מתן ההחלטה - 26.4.04. על כן, היה על המבקשת לשלם את ההוצאות עד ליום 26.5.04, ואילו השיק שנשלח כתשלום הגיע לבא-כוח המשיב במועד מאוחר יותר.

6.

המבקשת הגישה ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בנצרת. שם טענה, כי יש לפרש את החלטת בית משפט השלום באופן שמניין שלושים הימים הסתיים ביום 10.6.04, קרי, בחלוף 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה לידי בא-כוחה. במועד זה עמדה המבקשת, לטענתה. כן טענה, כי המשיב נהג בחוסר תום לב, כאשר פעל לחידוש הליכי ההוצאה לפועל נגדה, בלא שנתן לה התראה.

7.

בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. נקבע, כי המועד נשוא המחלוקת הוא מועד שנקבע בהחלטתו של בית משפט , להבדיל ממועד הנקבע בחיקוק. בית משפט השלום קבע מפורשות כי התקופה תימנה החל בתאריך מתן ההחלטה, ולא ממועד המצאתה לצדדים. בית המשפט המחוזי קבע עוד, כי אין כל ספק כי הדברים הובנו כך גם על-ידי המבקשת עצמה, אשר רשמה את מועד פירעון השיק ליום 26.5.04. בית המשפט ציין עוד כי בהליכים השונים נמנעה המבקשת מלנקוב במועד המדויק בו נשלח השיק אל המשיב, והסתפקה בטענה כללית כי השיק נשלח "במסגרת הזמן", כאשר בפועל הסתבר כי השיק נשלח רק ביום 31.5.04.

בית המשפט קמא דחה גם את טענות המבקשת בדבר חוסר תום לב מצד המשיב. נקבע, כי חוסר תום לב ניכר דווקא בהתנהגות המבקשת בנוגע למשלוח השיק, שמועד פרעונו הנקוב הוא 26.5.04, כאשר לא גילתה בבקשותיה כי השיק נשלח רק ביום 31.5.04. משחלף המועד לתשלום ההוצאות, לא היתה חובה על המשיב ליידע את המבקשת על כוונתו לפעול למימוש זכותו הלגיטימית להוציא לפועל את פסק הדין.

נוכח כל האמור, נדחה ערעורה של המבקשת.

8.

מכאן הבקשה לפני, בה חוזרת המבקשת על הטענות ששטחה בבית המשפט קמא. הפעם, בגדר בקשה זו, מציין בא-כוח המבקשת באופן מפורש כי שלח לבא-כוח המשיב את השיק ביום 31.5.04. את הסתירות בין התאריכים הוא מסביר כטעויות שנפלו בתום לב. המבקשת מוסיפה, כי שאלת המועד ממנו יש לחשב את התקופה לתשלום ההוצאות, הינה שאלה בעלת חשיבות כללית-ציבורית, המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

9.

בחנתי את הבקשה שלפני, על מכלול היבטיה, והגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, בלא צורך בתשובה.

10.

ההכרעה בתיק זה נעוצה בפרשנות החלטתו של בית משפט השלום אשר ביטל את פסק הדין שניתן נגד המבקשת בהעדר הגנה, תוך חיובה בתשלום הוצאות. בהחלטה נקצב למבקשת מועד לתשלום הוצאות אלה: "30 יום מהיום", הוא יום מתן ההחלטה - 26.4.04. בית משפט השלום נקב באופן ברור במועד לתשלום, בכך שקבע מפורשות כי התקופה לתשלום ההוצאות תימנה החל בתאריך מתן ההחלטה. אין מדובר במועד שנקבע בתקנות לנקיטה בהליך מסוים, שאז, בדרך כלל, מקובל כי מניינה של תקופה הנקובה בהחלטה יחל במועד המצאתה לצדדים, או, במקרים חריגים, במועד הידיעה בפועל על האירוע הפותח את מירוץ הזמן (בר"ם 1299/02 תפנית אורטופדיה בע"מ נ' קופת חולים לאומית , פד"י נו(4) 769). היה, אפוא, על המבקשת לבצע את תשלום ההוצאות עד ליום 26.5.04, אך היא לא כך עשתה; השיק נשלח, כפי שהמבקשת עצמה מציינת, רק ביום 31.5.04. הסתירות שיצרה המבקשת לעניין תאריכי משלוח השיק, כמו גם העובדה כי השיק נושא את תאריך הפירעון 26.5.04, הקודם במספר ימים למועד שליחתו למשיב, מעידים כי המבקשת עצמה הבינה לאשורה וכפשוטה את החלטת בית משפט השלום. נוכח התנהלותה כמתואר לעיל, אין מקום לקבל גם את טענותיה בדבר חוסר תום הלב שנפל, לכאורה, בפעולות המשיב, ובדין הן נדחו על ידי בית המשפט המחוזי.

11.

חרף ניסיון המבקשת להציג טענותיה כסוגיות משפטיות כלליות אשר טרם הוכרעו בפסיקה, ברי כי בקשתה איננה מעוררת כל שאלה משפטית אמיתית, המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי על-פי אמות המידה שנקבעו בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 123.

12.

הבקשה לרשות ערעור נדחית, איפוא. לא ינתן צו להוצאות משלא נתבקשה תשובת המשיב לבקשה.