רע"א 4546/12 שירותי בריאות כללית נ. יעל מימון

עיינתי בטענות הצדדים לעניין סיווג ההליך ובפסק-הדין של בית המשפט המחוזי. ראשית אבהיר כי שאלת היעילות הגלומה בקיום בירור ערעורי ממצה בשלב זה ולא בשלב שלאחר מתן פסק-דין סופי, אינה יכולה להכריע באשר לסיווג ההליך, אלא עשויה להיות שיקול בשאלה אם ליתן רשות ערעור אם לאו. הסיווג נקבע לפי מדד אחד, והוא השאלה אם מדובר ב"פסק-דין" או ב"החלטה אחרת". לעניין זה, העובדה שבפסק-הדין החלקי נדחתה התביעה נגד מקצת מן הנתבעים והתקבלה ביחס לאחרים אין בה, כשהיא לעצמה , כדי להצביע על קיומה של זכות ערעור; אדרבא, החלטות מסוג זה מקימות לא אחת זכות ערעור לבעל-הדין שלגביו ההחלטה מסיימת את ההליך (כלומר מהווה פסק-דין), ואילו בעל-הדין שבעניינו הדיון ממשיך אינו יכול להשיג על ההחלטה אלא בדרך של הגשת בקשת רשות ערעור (ראו למשל רע"א 1828/09 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ג'ינו (טרם פורסם, 21.10.2009)). ודוק: "היותם של שני גורמים נתבעים באותה תביעה אינה יוצרת, מניה וביה, יריבות ביניהם" (שם, פס' 7).

לאור האמור, נקודת המוצא היא כי הדרך להשיג על ההחלטה – מבחינת המערערת, שירותי בריאות כללית – היא הגשת בקשת רשות ערעור. עם זאת, הועלתה טענה כי נוצרה בענייננו יריבות ישירה בין המערערת לבין המשיבים 7-5, שכן הראשונה שיגרה לאחרונים הודעה לצד שלישי. אלא שעיון בפסק-הדין החלקי של בית המשפט המחוזי מגלה כי אין בו התייחסות להודעה לצד ג ששיגרה, לפי הנטען, המערערת למשיבים 7-5; כך בכותרת פסק-הדין החלקי וכך בתוכנו, כאשר ההתייחסות היחידה, להבנתי, היא להודעת צד ג ששלח נתבע אחֵר (עו"ד ברדוגו) לעו"ד גמליאל. בהתחשב בכך; ולאור העובדה שמלכתחילה יש לכאורה ספק באשר לטעם בשליחת הודעת צד ג למשיבים 7-5 בנסיבות העניין; וכשמצרפים לכל אלה את המלאכותיות שבפיצול הערעור מטעם המערערת לשני הליכים שונים – באתי לכלל מסקנה כי הדרך הראויה היא לקבל את הבקשה החלופית של המערערת, קרי: להסב את ההליך שבכותרת מערעור בזכות לבקשת רשות ערעור. דומה כי כלל המשיבים אינם מתנגדים לכך.

סוף דבר: המזכירות מתבקשת לשנות את סיווג ההליך מערעור לבקשת רשות ערעור, ולתייק את החלטתי זו בתיק השופט.