פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4547/21
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקשת:
רויטל ברנס, רו"ח
נ ג ד
המשיבים:
1. אשל הקריה בע"מ
2. יהודה חדאד
בקשת
רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 9.4.2021 בע"א
38756-11-20 שניתן על ידי כבוד השופטים: מ' נד"ב, ח' קיציס ו-ר' חיימוביץ
בשם המבקשת:
עו"ד איתי סלמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 29.4.2021, בע"א 38756-11-20 (השופטים מ' נד"ב , ח' קיציס ו- ר' חיימוביץ ), ועל-פיו נדחה ערעור שהגישה המבקשת – רואת חשבון במקצועה – על פסק הדין של בית משפט השלום בפתח תקווה, מיום 25.9.2020, בת"א 15693-12-14 (השופטת ע' יוסף-קוזין ), לאחר שתביעתה לחייב את המשיבים בתשלום שכרה, בגין "ייצוג אל מול רשות מקרקעי ישראל לשם קבלת החזר דמי היתר" – נדחתה.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, ושקלתי את נימוקיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים; מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין.
למעלה מן הצורך אוסיף, כי שלא כטענת המבקשת, ההסכם לא בוטל מחמת "טעות שאינה אלא בכדאיות העסקה" ; כעולה מפסק הדין של בית משפט השלום, ביטול ההסכם אינו אלא פועל יוצא של הפרת המבקשת את חובת תום-הלב המוטלת עליה, ושמא גם חשש להטעיה לפנינו.
כפי שצוין בפסק הדין: "במסגרת חובותיה של [המבקשת] לנהוג בתום לב ובהגינות, היה עליה להניח לפני [המשיב 2] את המידע המהותי כאמור, על מנת שיוכל לדעת את כדאיות העסקה שהוצעה לו [...] בנסיבות המקרה אף ניתן להסיק שאדם סביר לא היה מתקשר בהסכם מעין זה אם היה יודע את מלוא הפרטים כאמור. בהתאם [המשיבה 1] הייתה זכאית לבטל את ההסכם" ; הדברים מדברים בעד עצמם.
אשר על כן – הבקשה נדחית.
משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות.
ניתנה
היום, ג' באב התשפ"א (12.7.2021).
ש ו פ ט