רע"א 4552/99 מדינת ישראל נ. יעקב נניקשווילי

1.כנגד המשיב הוגש כתב אישום לבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 26.7.98, בגין עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות, חטיפה לשם ביצוע עבירת מין, איומים ותקיפה (עבירה לפי ס' 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(3) לחוק העונשין, תשל"ז1977-; עבירה לפי סעיף 374 לחוק; עבירה לפי סעיף 192 לחוק; עבירה לפי סעיף 379 לחוק). על פי כתב האישום בוצעו העבירות בפרק זמן של שעתיים והיו מלוות באיומים ובאלימות כלפי המתלוננת.

2.מעצרו של המשיב הוארך, עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, בבית המשפט המחוזי בחיפה, ביום 5.8.98. המשיב ערר על ההחלטה בפני משפט זה. בהחלטתה מיום 10.8.98, הדוחה את הערר, קבעה חברתי השופטת ד' דורנר, כי קמה חזקת מסוכנות אשר לא הופרכה, כי קיימת תשתית ראייתית וכי קיים חשש כי חלופת מעצר תאפשר למשיב לנסות להשפיע על המתלוננת לחזור בה. השופטת ד' דורנר שקלה את טענת המשיב לפיה הוא מגדל ארבעה ילדים בגפו, וקבעה כי בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המשיב הוא יוכל לבקש עיון חוזר לאחר תום עדות המתלוננת.

3.בקשתו של המשיב לעיון חוזר התקבלה בבית המשפט המחוזי ביום 7.2.99. בהחלטתו בערר המדינה, מיום 28.2.99, הורה בית המשפט העליון על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. חברתי השופטת ד' ביניש קבעה כי:

בענייננו, האונס המיוחס למשיב היה כרוך באלימות ובאכזריות. כבר נקבע בהחלטת השופטת קמא כי חזקת המסוכנות של המשיב עומדת בעינה ולא הופרכה; נפגעה אמינותו של המשיב ביחס לעובדות המטעות שנמסרו לבית המשפט; בנוסף לעבירות המיוחסות למשיב יש בעברו הרשעות קודמות, בהן עבירות אלימות ועונש מאסר על תנאי בר הפעלה; לאור כל הנסיבות הללו, אין לומר כי סיום עדותה של המתלוננת מהווה שינוי נסיבות, המכריע את הכף לטובת שחרורו של המשיב מן המעצר.

4.ביום 4.4.99 החליט בית המשפט העליון להאריך, על פי בקשת המדינה, את מעצרו של המשיב בתשעים יום, מיום 26.4.99. חברי השופט ת' אור קבע כי אין אשם בתביעה בכך שלא נקבעו מועדים נוספים לשמיעה וכי בהתחשב בעבירות המיוחסות למשיב ובמסוכנותו, יש להשאירו במעצר.

5.כעת פונה אלי המדינה בבקשה להארכה שניה. לטענתה התיק נמצא על סף סיום: נקבעה ישיבת הוכחות ליום 14.7.99 לצורך סיום פרשת ההגנה. על פי החלטת בית המשפט קמא יוגשו הסיכומים בכתב. התביעה מצביעה על חומרת העבירות, על מסוכנות המשיב כפי שנקבעה בעבר על ידי בית המשפט, על תסקיר המבחן ועל עברו הפלילי של המשיב. ב"כ המשיב התנגדה להארכת המעצר בטענה כי הסיכויים לסיום המשפט עד לתום תקופת הארכה זו אינם גדולים בשל הפגרה.

6.לאחר ששקלתי את טענות בעלי הדין ואת נסיבות המקרה, הגעתי למסקנה כי יש להעתר לבקשת המדינה להארכה נוספת של תקופת המעצר, שכן המדובר בעבירת אלימות חמורה ביותר וחלה התקדמות ניכרת בהליכי המשפט. עם זאת, אני מוצא לנכון להמליץ בפני שופטי בית המשפט המחוזי, לעשות כל מאמץ כדי שמשפט זה יסתיים תוך תקופת ההארכה, עליה אני מחליט. אי לכך הבקשה מתקבלת ואני מורה על הארכת מעצרו של המשיב לתשעים ימים נוספים, מיום 25.7.99 או עד למתן פסק דין בעניין, לפי המוקדם.