רע"א 45534-10-24 רע"א 45534-10-24

1.לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ירושלים (השופטת ת' בר-אשר), אשר ניתן ביום 4.7.2024 בע"א 15517-01-24, ואשר במסגרתו פסק בית המשפט המחוזי, בהסכמת הצדדים, על דרך הפשרה, בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: סעיף 79א). הערעורים ההדדיים שהוגשו לבית המשפט המחוזי על ידי בעלי הדין נסבו על פסק דינו של בית משפט השלום ירושלים (השופטת ח' טוקר), אשר ניתן ביום 27.7.2023 בת"א 18631-04-18, ואשר בגדרו התקבלה חלקית תביעתו של המבקש לתשלום פיצויים בגין נזקים נטענים, בשל הליך פלילי שנוהל נגדו ואשר הסתיים בחזרת התביעה מכתב האישום.

2.בפסק דינו של בית משפט השלום חויבה המשיבה 1 לשלם למבקש פיצוי בסך של 140,000 ש"ח בגין נזקיו, הוצאות בסך של 10,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 30,000 ש"ח. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שכאמור ניתן על דרך הפשרה, נקבע כי פסק דינו של בית משפט השלום מבוטל וכי המשיבה 1 תשלם למבקש סך כולל של 70,000 ש"ח.

3.דין הבקשה להידחות אף מבלי לקבל תשובה.

4.מדובר בבקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי" אשר באה בגדרה של תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: תקנה 148א).

5.הכרעתו של בית המשפט המחוזי נטועה בעובדותיו הפרטיקולריות של המקרה ואינה מעוררת שום שאלה משפטית עקרונית אשר חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ואשר ראוי לה, לפי טיבה ומהותה, להתברר במסגרת בקשת רשות ערעור "בגלגול שלישי". כמו כן, אני סבור כי מתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. כפי שנקבע לא אחת בעבר, התערבותו של בית משפט זה בפסק דין שניתן על דרך הפשרה שמורה לנסיבות חריגות ביותר: למשל, כאשר בית המשפט חורג מגבולות הסמכות שהקנו לו הצדדים או כאשר פסק דינו חורג במידה קיצונית, ועל-פניו, מגבולות הסבירות – במסקנותיו או בסכומים שנפסקו (ראו: ע"א 6780/19 מדינת ישראל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 21 והאסמכתאות שם (16.8.2020)). אינני סבור כי המקרה שלפניי נופל בגדרם של אותם מקרי קצה אשר מצדיקים את התערבותו של בית משפט זה.

6.סמכותו של בית משפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה בגדרו של סעיף 79א היא סמכות רחבה, וכך יש לראותה כל אימת שלא הוגבלה במפורש בהסכם בין בעלי הדין. כאשר סמכות כאמור מופעלת על ידי ערכאת ערעור היא כוללת, מן הסתם, את האפשרות כי יבוטל או ישונה פסק הדין מושא הערעור. במקרה דנן, סמכות רחבה כאמור לא הוגבלה, ולפיכך אין כל בסיס להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.

7.אשר על כן, אני דוחה את הבקשה שלפניי מכוח סמכותי לפי תקנה 148א. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.