פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4554/06
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המבקש:
יורם בן עמי
נ ג ד
המשיב:
הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב מיום 26.4.06 (השופטים: פוגלמן, רונן ושילה) בע"א
1499/05
בשם המבקש: עו"ד ד'
ששון
החלטה
א.בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 9.5.06 (השופטים פוגלמן, רונן ושילה) בתיק ע"א 1499/05, בו נדחה ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב מיום 20.1.05 (השופטת - כתארה אז - אלמגור) בתיקים מאוחדים א' 197070/02 ו- א' 212596/02.
ב.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין: ביום 6.4.97 פתח המבקש חשבון אצל המשיב, וביום 7.8.98 חתם על בקשה וחוזה להוצאת ערבות בנקאית אוטונומית על סך 700,000 דולר (להלן: הערבות הבנקאית) לטובת Fibi Bank (UK) PLC (להלן: בנק פיבי). ביום 9.8.98 הוצאה הערבות ונשלחה לבנק פיבי. כבטוחה לפירעון סכום הערבות הבנקאית שיעבד המבקש תוכניות חיסכון שקליות צמודות מדד שהחזיק אצל המשיב. תוקף הערבות הבנקאית הוגבל ל - 6 חודשים, והוארך מפעם לפעם לתקופות בנות 6 חודשים כל אחת, לפי דרישת בנק פיבי לפירעון הערבות או הארכתה. כשנה לאחר הוצאת הערבות הבנקאית חלה עלייה בשער הדולר ביחס לעליית המדד באופן שיצר פער שהלך וגדל בין שווי הביטחונות השקליים לבין סכום הערבות. המבקש סירב לבקשות המשיב להוסיף ביטחונות. ביום 23.1.02 התקבלה דרישה נוספת של בנק פיבי להארכת תוקף הערבות הבנקאית או חילוטה. ביום 6.2.02, לאחר שהמבקש סרב לדרישת המשיב להגדיל את שווי הביטחונות או ליתן לוח זמנים מוגדר להגדלתן, קיים המשיב את הערבות לבנק פיבי. בד בבד עם קיום הערבות מימש המשיב את הביטחונות שהיו מופקדים בידו, ושלא הספיקו לתשלום מלוא סכומה של הערבות.
ג.בגין יתרת החוב הגיש המשיב תביעה לבית משפט השלום (ת"א 197070/02). מצידו הגיש המבקש תביעה שכנגד (ת"א 485730/02), בטענה כי המשיב התרשל וגרם לו נזקים בכך שקיים את הערבות מבלי שנדרש לעשות כן ומבלי הסכמתו. עוד נטען, כי לא היתה למשיב סיבה לדרוש להגדיל את הביטחונות, מאחר שמלכתחילה, במועד הוצאת הערבות, כבר היה פער בין שווי הביטחונות לבין שווי הערבות הבנקאית. בנוסף, נטען כי הדרישה להגדלת הביטחונות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד, וכי המשיב לא הודיע למבקש זמן סביר מראש על כוונתו לקיים את הערבות. בית משפט השלום דחה את טענות המבקש אחת לאחת וקיבל את עמדת המשיב.
ד.המבקש ערער לבית המשפט המחוזי (ע"א 1499/05). נטען כי ההסכם להוצאת הערבות לא כלל תנאי המאפשר למשיב לדרוש בטחונות נוספים, וכן כי הוראה רלבנטית לכאורה ביחס לחשבון העו"ש מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד. שנית, נטען כי המשיב לא היה רשאי לקיים את הערבות ללא דרישה מהמבקש. שלישית, נטען כי המשיב פעל שלא כדין כשחייב את חשבון העו"ש של המבקש בפער שנוצר לאחר חילוט הערבות, וכי זכות המשיב לגבות ריבית בשיעור גבוה, המעוגנת בתנאי התקשרות עמו, היא תנאי מקפח בחוזה אחיד. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו.
ה. המבקש
טוען
כי
בבקשתו
עולות
סוגיות
המצדיקות
מתן
רשות
ערעור.
לטענתו, אין המשיב רשאי לדרוש ביטחונות נוספים לשירות זהה שנתן במשך תקופה ארוכה, וזאת נוכח מהות השירות והמסמכים שנחתמו בין הצדדים. עוד נטען, כי משהחליט המשיב להפסיק את השירות היה עליו לנקוט בצעדים שהיו משיגים את המטרה שהשיג בקיום הערבות, תוך כדי פגיעה קטנה יותר במבקש. בנוסף, נטען כי משקיים המשיב את הערבות והעביר לבנק פיבי כספים בסכום העולה על שווי תכנית החיסכון, תוך חיוב המבקש בסכום היתרה בריבית הקרויה "מרבית", הוא פעל בניגוד למסמכי ההתקשרות הספציפיים.
ו.לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. ראשית, הגם שהבקשה מנוסחת כנדרשת לשאלות משפטיות בעלות אופי כללי, בפועל מתוחמת היא במחלוקת הצדדים ואינה מאלה שבית משפט זה יידרש אליהן ככלל בגלגול שלישי.
ז.באשר לשלוש הסוגיות שהעלה המבקש:
(1) לשאלה אם רשאי היה הבנק לדרוש בטחונות נוספים לשירות שנתן במשך תקופה ארוכה קודמת, נדרשו שתי הערכאות הקודמות. לעניין זה עומדות הקביעות הן באשר למסמכי ההתקשרות בין הצדדים, הן באשר למגעים ביניהם בטרם קוימה הערבות. סוגיה זו היא ביסודה עובדתית, ומכל מקום אין היא מצריכה ומצדיקה הידרשות בערכאה נוספת.
(2) אשר לטענה בעניין חובת הבנק לנקוט צעדים שהיו משיגים אותה מטרה שמימשו בקיום הערבות, תוך פגיעה מצומצמת יותר במבקש, טענה זו – שאולי יכלה לשבות את הלב – אינה נזכרת בפסקי הדין של הערכאות הקודמות; למשל, כשמונה בית המשפט המחוזי את סוגיות המחלוקת בערעור אינו מזכיר סוגיה זו. המבקש גם לא הראה אם וכיצד עוגנה טענתו זו בכתבי הטענות המקוריים ובראיות; כדברי המחבר ד"ר ש' לוין, "צריך שהשאלה המשפטית שהמבקש עותר להעלותה, כבר שימשה נושא לדיון בבית המשפט המחוזי בערעור, ולא די שהיא נטענה לפניו והוא התעלם ממנה. תנאי למתן רשות לערער הוא, כרגיל, שנקבעה הלכה (הדגשה במקור – א"ר) בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שהמבקש משיג עליה" ( תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד , ס' 185 עמ' 180); ראו גם ח' בן-נון, הערעור האזרחי (מה' 2), עמ' 320.
(3) באשר לריבית, אף כאן מציין בית המשפט המחוזי כי הנושא מעוגן במסמכי ההתקשרות. מן החומר שצורף אין זה נהיר האם הטענה כי המדובר במסמכי התקשרות שונים, קרי, כי הריבית אינה מעוגנת בהסכם הערבות, הועלתה והוכחה. מכל מקום אף היא סוגיה עובדתית, שאין מקום להתערבות ערעורית נוספת בה.
ח.נוכח כל אלה לא אוכל – כאמור – להיעתר לבקשה.
ניתנה היום, י"ג באלול תשס"ו
(6.9.06).
ש ו פ ט