רע"א 4569/16 אליהו קלפון נ. רשות המקרקעין חטיבת שמירת הקרקע

א.

בקשת רשות ערעור מיום 7.6.16 (ובצדה בקשת עיכוב ביצוע) על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת ו' פלאוט ) מיום 2.6.16 ברע"א 60833-05-16, בו נדחתה בקשת רשות ערעור מטעם המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ר' ארניה ) מיום 24.5.16 בתיק 50519-0516. ענייננו בבקשה לעכב ביצוע צו לפינוי המבקש מנכס המשיבה אליה פלש.

ב.

המבקש, המחזיק לטענתו תעודת זכאות לדיור ציבורי, פלש לפני כשנה לנכס המצוי על מקרקעין בבעלות המשיבה ועבר להתגורר בו עם שני ילדיו הקטינים, בתו הבגירה ונכדתו. ביום 8.5.16 הגיע פקח לנכס והמציא למבקש צו המחייב אותו ואת משפחתו להתפנות מן הנכס תוך שלושים יום. טרם הגשת תביעה לבית משפט השלום, הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני לאסור על המשיבה לפנות אותו ואת משפחתו מן הנכס. בית משפט השלום דחה בהחלטה קצרה את הבקשה, לאחר שהמבקש לא הכחיש כי תפס את החזקה בנכס על דעת עצמו, משהובהר לו שקבלת דיור ציבורי עלולה להימשך זמן רב. בית המשפט ציין כי "סעד זמני הינו סעד מן היושר, דהיינו על מבקש הצו לבוא אל בית המשפט בידיים נקיות ובתום לב", ואין מקום להיעתר לבקשה שבאה לאחר עשיית דין עצמי ועקיפת תור הממתינים לדיור ציבורי. המבקש הגיש בקשת ערעור על החלטה זו, וזו נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי, מטעמים דומים, וביתר פירוט. צוין, כי תעודת זכאות לדיון ציבורי אינה מקנה לכשעצמה זכויות בנכס, ומשאין למבקש זכויות בנכס – על כך אין חולק – לא נמצא טעם ליתן את הסעד המבוקש של מניעת הפינוי. בית המשפט צין כי לא שוכנע שסיכויי התביעה גבוהים, אם בכלל ישנם, וגם לא יתכן שעוקפי התור לדיור ציבורי יבקשו הגנה מן הפינוי.

ג.

בבקשה הנוכחית לרשות ערעור משיג המבקש על הקביעה העובדתית לפיה אין בידיו זכות קניינית בנכס בו הוא מתגורר; אך נטען כי חובתה של המדינה להעניק לו קורת גג, כחלק מזכותו החוקתית לקיום בכבוד, ולכן אין מקום לפנות אותו ואת משפחתו מן הנכס. מכאן נטען, כי הבקשה מעלה טעם משפטי וציבורי החורג מעניינם הקונקרטי של הצדדים, ולכן מצדיקה היא דיון בגלגול שלישי בבית משפט זה.

ד.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובבקשת עיכוב הביצוע אין בידי להיעתר למבוקש. אין חולק כי המבקש נעדר זכות קניינית בנכס בו הוא מתגורר עם משפחתו. טענותיו של המבקש הנוגעות לחובתה של המדינה לספק קורת גג לכל אדם – כבודן במקומן מונח, אולם אין הן הולמות את ההליך נשוא ענייננו, שבסיסו בקשת צו מניעה זמני; על דרך העיקרון, אין בית משפט, יהא אשר יהא, יכול לתת יד לפלישה לנכס. נשוה בנפשנו מה יהא על מבקשי דיור ציבורי שאין להם תעוזה לעשות כמעשה המבקש, ולפלוש לנכס; האם ימתינו לתורם בשקט והעושה מעשה שלא כדין ייהנה כאן ועכשיו? אוסיף, כי לא נעלמו מעיני מצוקותיו של המערער, נכה בשיעור של 50%, ולפי הנטען אב ל-18 ילדים, מהם 7 קטינים ששניים מהם מתגוררים עמו; וכן העובדה שחרף היותו זכאי, לפי הנטען, לדיור ציבורי, טרם קיבל דירה בה יוכל להתגורר יחד עם משפחתו. טענות המבקש שמורות לו להליך עיקרי, אם יבחר בכך – אין די בזאת לאפשר עשיית דין עצמי ומגורים בנכס ללא כל היתר. כפי שציינתי בעניין קודם בהקשרי בניה ללא היתר חוקי, "אין מרפאים רעה חולה ברעה חולה לא פחות, בפתיחת פתח להפקרות, ל'איש הישר בעיניו יעשה'" ( רע"פ 2885/08 הועדה המקומית לתכנון ולבניה תל אביב-יפו נ' מוסא דכה , פסקה ז' (2009)); ונראה כי דברים אלה הולמים גם את ענייננו.

ה.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע. בשל החג ייעשה הפינוי החל מיום 14.6.16.