רע"א 4573/16 רע"א 4573/16

1.

המשיבה (להלן: בן חיים ) הזמינה אצל המבקשת, סוכנות המתמחה בהפקת אירועים (להלן: הסוכנות ) , חדרים במלון "בלו ביי" בנתניה לצורך עריכת שבת חתן לבנה שנישא בחודש אוגוסט 2014, אשר לא יצאה לבסוף אל הפועל. לטענת בן חיים, הוצגו לה על-ידי נציג המלון ונציגת הסוכנות, אסנת אסולין, מצגים באשר לחדר האוכל ובית הכנסת שיועמדו לשימוש המשפחה ואורחיה, ומספר ימים לפני מועד האירוע הודיעה לה אסנת שלא יקוימו, ולכן ביטלה את העסקה ונאלצה לחפש ברגע האחרון בית מלון אחר בו תקיים את האירוע. הסוכנות מצדה גורסת, כי המצגים הנטענים לא קיבלו ביטוי בהזמנה שנחתמה עם בן חיים בכתב, וכי בן חיים אף לא ביטלה את העסקה, לא בכתב כנדרש בהזמנה ואף לא בעל-פה, ועקב כך נשאה הסוכנות בעלות החדרים והארוחות שהוזמנו עבורה.

2.

על רקע האמור, הגישה בן חיים תביעה קטנה נגד אורון אסולין, בעליה של הסוכנות - ולא נגד הסוכנות עצמה, המצורפת כמבקשת בבקשה שלפני - וביקשה לחייבו בהפרש העלויות בו נשאה בהזמנת המלון החלופי, וכן להשיב לה את המקדמה ששילמה לו ולשפותה על עוגמת הנפש שנגרמה לה. אסולין מצדו הגיש תביעה שכנגד לחיוב בן חיים בסכום בו נשא בגין הזמנת החדרים והארוחות בתוספת דמי ביטול מוסכמים.

3.

בית המשפט לתביעות קטנות בנתניה קיבל את תביעת בן חיים. בפסק דינו קבע בית המשפט (כב' הרשמת הבכירה י' אונגר ביטון , ת"ק 1034-02-15), כי עדותה של בן חיים מקובלת עליו, הן לגבי חזרת אסנת ממצגיה תוך שינוי תנאי העסקה לרעה באופן שהעמיד לה זכות לבטלה, והן לכך שהודיעה לאסנת על ביטול העסקה . כן נקבע, כי הטענה שההזמנה נותרה בתוקפה רק משום שהודעת הביטול נמסרה בעל-פה ולא בכתב לוקה בחוסר תום לב. בית המשפט הוסיף, כי גרסת אורון אסולין אינה מהימנה בעיניו, וכי משהודה כי אשתו אסנת היא שעמדה בקשר עם בן חיים, אי העדתה מטעמו עומדת לו לרועץ. מה גם שאם אמנם הודיעה להם בן חיים כי קיום האירוע מוטל בספק אך לא הודיעה על ביטול סופי, כגרסתו, הרי מתבקש היה שיפנה לוודא עמה קיום האירוע ולו על מנת להקטין את נזקיו. לאור האמור חייב בית המשפט את אסולין בהשבת המקדמה, שיפוי פער העלות בגין הזמנת בית המלון החלופי, הוצאות ועוגמת נפש, ובסך הכל – 24,940 ₪.

4.

בקשת רשות ערעור שהגיש אסולין לבית המשפט המחוזי נדחתה. בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) קבע, כי הבקשה אינה מגלה עילה בגדרי המבחן המגביל מתן רשות ערעור על פסק דין של בית משפט לתביעות קטנות למקרים בהם נמצאה טעות גלויה על-פני פסק הדין או מדובר בשאלה בעלת חשיבות משפטית מיוחדת. בית המשפט סבר, כי הבקשה אינה מעוררת שאלה עקרונית אלא עניינה במחלוקת שגרתית באשר למהות ההתחייבות אשר ניתנה, ובפרט בממצאי העובדות והמהימנות עליהם נוסד פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות. בית המשפט הוסיף, כי משבחר אורון שלא להעיד את אשתו אסנת, עמה התקיים הקשר עם בן חיים, אין הוא רואה להתערב בקביעות בדבר המצג שהציגה אסנת לבן חיים מעבר לאמור בהזמנה בכתב וחוסר תום הלב בהתכחשות למצג זה, וכן הקביעה לפיה הודע לאסנת על ביטול העסקה. אף הטענה כי היה על בן חיים לתבוע את המלון נדחתה מהטעם שההתקשרות נעשתה עם המבקשת.

5.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפני. המבקשת טוענת, כי בפסק הדין נפלו שגיאות עובדתיות ומשפטיות, בניגוד להלכה הקיימת, ותוך יצירת עיוות דין חמור. לדידה של המבקשת, בפסק הדין טעויות עובדתיות חמורות היורדות לשורשו של ענין, ולמשל הקביעה כי ההזמנה נחתמה בפגישה בין הצדדים בעוד היא נחתמה במשלוח בפקסימיליה. פסק הדין, נטען, סוטה מן ההלכה לפיה לא ניתן לסתור מסמך כתוב באמצעות עדות בעל-פה, והיה מקום להטיל על בן חיים נטל מוגבר משטענתה מנוגדת לאמור במסמך ההזמנה. כן נטען, כי הטלת אחריות על חברת תיירות המשווקת בתי מלון תמורת עמלה למצגים שהציג נציג המלון מנוגדת להלכה הקיימת, וכי הותרת פסק הדין על כנו תביא לקריסת ענף התיירות ומטעם זה התיק מעורר שאלה ציבורית.

6.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות על הסף בלא צורך בתגובת המשיבה.

כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן אך במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3 ) 123 (1982)) . מקום שמדובר בפסק דין של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת הרשות "במשורה שבמשורה", אך במקרים של עוול זועק או שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, שאם לא כן, תסוכל כוונת המחוקק להעמיד הליך מהיר וזול, אשר יאפשר פתיחת שערי בית המשפט לאזרח הקטן (רע"א 8144/04 מיכאל בודקר נ' ברטה בשקירוב

(20.3.2005)). הבקשה שלפני אינה עומדת באמות המידה הללו. טענות המבקשת הן טענות ערעוריות מובהקות העוסקות בנסיבות המקרה הקונקרטי, לרבות ממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו בו. הניסיון להציג שאלות החורגות מן העניין הפרטני לא יצלח. גם עוול זועק לא עולה מן הבקשה, ולו בשל בחירתו של אורון אסולין שלא להעיד את אסנת, למרות שאף לגרסתו התקיים הקשר עם בן חיים באמצעותה.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיבה לא אעשה צו להוצאות.