רע"א 4576/99 אחמד חטאב נ. מדינת ישראל

בהסכמת בא-כוח העורר יתנהל הדיון שלא בנוכחות העורר.

ניתנה היום, כ"ח בתמוז תשנ"ט (12.7.99).

ש ו פ ט

ה ח ל ט ה

1.לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בב"ש 91178/99, מיום 3.6.99, לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

2.ביום 25.5.99 הוגש כנגד העורר כתב אישום בת.פ. 40204/99 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בכתב האישום מיוחסות לעורר עבירות של חבלה בכוונה מחמירה (עבירה על סעיף 329(1) לחוק העונשין, תשל"ז1977-); ניסיון לחבול ולגרום חבלה חמורה (עבירה לפי סעיף קטן (2) של הסעיף הנ"ל); תקיפה ואיומים (עבירות לפי סעיפים 379 ו192- לחוק); והדחה בחקירה בנסיבות מחמירות (עבירה לפי סעיף 245(ב) לחוק). אישום נוסף התייחס לשיבוש מהלכי משפט (עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק).

3.על פי כתב האישום התגורר העורר בסמוך לאתר בניה ביפו בו עבד המתלונן. העורר חשד במתלונן כי הוא אנס נער, כי פגע מינית בפקידה באתר הבניה וכי העליל על העורר כי הוא סוחר סמים. בכתב האישום נטען כי ביום 16.5.99, הגיע המתלונן, לאחר שהוזמן, אל בית העורר, שם סטר לו העורר, בעט בו ודקרו פעמיים בירכו, באמצעות סכין קומנדו, שהכין מבעוד מועד. אחיו של המתלונן שמע את צעקותיו וחש לעזרתו. בעקבות האירוע נזקק המתלונן לטיפול כירורגי. עוד נטען בכתב האישום כי לאחר צאת המתלונן מן הבית, בדרכו אל משרד אתר הבניה, הותקף שוב על ידי העורר אשר דחפו, בעט בו והיכה בראשו. בהגיעם למשרד, בו נכחו שני אנשים, הניף העורר מספריים, כיוונם אל המתלונן ואיים "לגמור אותו". הנוכחים בחדר מנעו זאת. אז איים עליהם העורר שיחסל את כולם ואף איים שאם תוזמן משטרה "אני גומר פה על כולכם זורק רימונים ואני יודע איפה אתה גר".

על פי האישום השני, ביום 23.5.99, אחרי מועד פתיחת החקירה, ניסה העורר להניע את אחיו למסירת עדות שקר בחקירתו במשטרה.

3.עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט קמא, מפי השופטת ש' סירוטה, קיבל את הבקשה וקבע כי קיומה של עילת מעצר אינו עומד במחלוקת וכי השאלה לפניו היא האם יש לאפשר חלופת מעצר. הסנגור הציע חלופת מעצר בבית אחותו של העורר בלוד. בית המשפט בחן את נסיבות המקרה, בהן לא הסתפק העורר בדקירת המלונן אלא המשיך ותקף אותו ואיים על הסובבים לבל יתלוננו וציין כי לאיומים היה משקל, שכן התלונה עוכבה בשבוע (וגם אז טען המתלונן כי נפל מפיגום). בית המשפט למד מן האישום בשיבוש הליכי משפט, כי קיים חשש כי העורר לא יעמוד בתנאי הערובה. בית המשפט שקל גם את הרשעותיו הקודמות של העורר בארבע עבירות תקיפה ובעבירות החזקת סמים. בהתחשב בנתונים אלה הורה בית המשפט קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

4.בא-כוח העורר טען בפניי כי היה על המדינה להאשים את מרשו בפציעה בלבד (עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין), וציין כי, לטעמו, לו הואשם מרשו בעבירה זו היה בית המשפט משחררו מן המעצר עד תום ההליכים ביתר קלות. עוד טען בא-כוח העורר כי גם אם בוחנים את האישום הנוכחי, קיימים תקדימים בהם שוחרר נאשם ממעצר עד תום ההליכים כשעובדות כתב האישום חמורות מאלו שמיוחסות לעורר. בא-כוח העורר הציע חלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית אחות העורר, בעיר לוד. לעומתו, גרסה באת-כוח המשיבה כי סעיפי האישום המופיעים בכתב האישום מתאימים לפרטי העבירות המצויינים בו. באת-כוח המשיבה התנגדה לחלופת המעצר, בשל מסוכנות העורר ובשל החשש מפני שיבוש הליכי החקירה. כן ציינה באת-כוח המשיבה את עברו הפלילי של העורר.

5.לאחר עיון בטענות בעלי הדין ולאחר עיון בחומר, הגעתי למסקנה כי אין עילה להתערב בהחלטתו של בית המשפט קמא. העבירות המיוחסות לעורר הן חמורות ומקימות חזקת מסוכנות. גם מן הנסיבות, לקיומן יש תשתית ראייתית לכאורה, עולה כי בפועל קיים חשש לשלום הציבור ולשיבוש הליכי משפט.

אי לכך הערר נדחה.