רע"א 4594/05 אשטה פרדה מששה נ. "וידאו זהבה"- זהבה סולימה

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' סגן הנשיא י' זפט), בה נדחתה בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיבים לשווק בישראל עותקים של אלבום מוסיקלי שיצא לאור באתיופיה. לגרסת המבקש, הוכח כי הזכות הבלעדית להפצת האלבום הנדון בישראל הוקנתה לו על ידי אדם בשם אלי אבדורהים, שמקום מושבו באתיופיה. עוד טוען הוא, כי היו בפני בית משפט קמא די ראיות על מנת לקבוע כי המשיבים העתיקו את האלבום באופן בלתי חוקי מעותקים שנמכרו על ידו.

2.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. קביעתו של בית משפט קמא, לפיה המבקש לא הוכיח במידה הנדרשת לצורך מתן סעד זמני כי עומדת לו זכות לכאורה כלפי המשיבים, מקובלת עליי, וזאת ממספר טעמים. ראשית, טיבן של הזכויות שהוענקו למבקש על ידי אבדורהים לוט בערפל. מקריאת המסמכים שיצאו תחת ידו של אבדורהים, אשר צורפו לכתבי טענותיו של המבקש, לא ברור האם נעשתה העברה של זכות היוצרים ביצירות שבאלבום או שמא אך ניתן רישיון להפצת עותקים ממנו (לעניין האבחנה בין העברת זכות יוצרים לבין מתן רישיון לשימוש ביצירה, בהם דן סעיף 5(2) לחוק זכות יוצרים, 1911, ראו ש' פרזנטי דיני זכויות יוצרים (מהדורה שנייה, תש"ס, כרך ג), עמ' 160 ואילך). זאת ועוד, בהנחה שניתן למבקש רישיון בלבד, הרי שלכאורה שני המסמכים הנזכרים סותרים האחד את השני בשאלה, האם רישיון זה הוא בלעדי. ברי, כי אם התשובה לכך שלילית, אין ביכולתו של המבקש למנוע מאחרים להפיץ עותקים מן האלבום. שנית, אף באשר למהות הזכויות שבידי אבדורהים ביחס ליצירות שבאלבום שוררת אי בהירות. לא הוצגה כל ראייה בכתב המבססת את הטענה כי זה אמנם מחזיק בזכויות כאמור. אין להסתפק בעדותו של המבקש בסוגיה זו, באשר הוא לא עמד בקשר ישיר עם אבדורהים אלא סחר עימו באמצעות נציג, שלא הובא תצהיר שלו. טענתה של המשיבה 1 בפני בית המשפט המחוזי, לפיה היא משווקת את האלבום מכוח היתר שנתן לה אבדורהים, אינה עולה כדי הודאה כי הלה בעל הזכויות בו. הרושם הוא, כי אף אחד מבעלי הדין אינו יודע מיהו הבעלים המקורי של זכות היוצרים באלבום ומה הקשר של אבדורהים אליו. העובדה שאבדורהים נתן למשיבה 1 אישור כי היא מורשית להפיץ את האלבום בישראל באופן בלעדי, וחזר בו במועד מאוחר יותר, אך מגבירה את סימני השאלה לגבי אופן ניהול ענייניו. שלישית, לטעמה של הערכאה הדיונית, לא הוכח לכאורה כי מקורם של התקליטורים הנמכרים על ידי המשיבים הינו בעותקי האלבום שייבא המבקש לארץ. לא ראיתי לנכון להתערב בקביעה עובדתית זו, שהסתמכה, בין היתר, על התרשמות מן העדים. אכן, גם גרסת המשיבים מעוררת תהיות, עליהן עמד בית המשפט המחוזי בהחלטתו. ברם, לאור האמור לעיל, דעתי היא כי לא הורם הנטל המוטל על המבקש לבסס באופן לכאורי את עילת תביעתו.

3.אשר על כן, דין הבקשה להידחות. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח לטובת כל אחד מן המשיבים.