רע"א 4600/18 אליעזר מטס נ. יוסף גרסיאני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב, א' פורג, ר' שמולביץ ) מיום 17.5.2018, בגדרו נדחה ערעור המבקשים 2-1 (להלן: המבקשים ) והתקבל חלקית ערעור המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום (כב' השופטת ר' ארד ) מיום 8.11.2017 בת"א 9072-01-14.

1.

המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא בעל משק חקלאי וחנות למכירת מוצרים אורגניים. לצורך פעילות החנות הקים המבקש חברה, היא המבקשת 2. המשיב עבד אצל המבקשים החל משנת 1999 עד לשנת 2007, עת פוטר לאחר שנתפס "על חם" בניסיון לגנוב סחורה מחנות המבקשים. בשנת 2013 נתפס המשיב "על חם" כשהוא גונב אבוקדו מהמשק שבבעלות המבקש. בשני המקרים בהם נתפס המשיב, הוא הורשע ונדון בפלילים.

2.

המבקשים הגישו לבית משפט השלום תובענה לפיצויים בגין נזקי הגניבות. השאלה שעמדה במוקד המחלוקת היא היקף הנזק בגינו אחראי המשיב. לאחר בחינת הראיות וחוות דעת המומחים מטעם הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט, נפסק למבקשים פיצוי של 230,000 ₪ בגין נזקי הגניבה במשק; סכום של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש ו-30,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

3.

המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי על גובה הפיצויים שנפסקו, ובמקביל המשיב הגיש ערעור שכנגד. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נקבע כי האומדנה של הנזק שנקבעה בפסק דינו של בית משפט השלום היא בגדר הערכת יתר, ואינה מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. לפיכך, בית המשפט התערב בסכום הפיצויים והקטינו לסכום של 120,000 ₪, בצירוף הפיצוי שנפסק בגין עגמת נפש, וכן הפחית את סכום הוצאות המשפט ל-20,000 ₪.

מכאן הבקשה שבפניי.

4.

המבקשים טענו, בין היתר, כי קמה עילה למתן רשות ערעור על מנת שבית משפט זה יתווה דרך ויקבע קריטריונים להעברת נטלי ההוכחה בתביעות בגין גניבה חקלאית. המבקשים טענו כי מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי עליהם הנטל להוכיח, הלכה למעשה, את ההיקף המדויק של הנזקים, על אף פסקי הדין הפליליים בהם הורשע המשיב בגניבה ממעביד. מכאן, לגישת המבקשים, הצורך בהתערבות בית משפט זה.

5.

לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור, באתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובה.

בית המשפט המחוזי בחן וניתח את חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט (להלן: חוות הדעת ), ובהתאם לכך העמיד את נזקם של המבקשים. לא למותר לציין כי המומחה העריך את הנזק המרבי שנגרם בנסיבות המתוארות בדוחות המשטרה בכ-90,000 ₪, אך בית המשפט המחוזי העריך כי מעשי הגניבה של המשיב עלו בהיקפם משמעותית על אלה שבגינם הורשע, ולכן פסק, על דרך האומדנא, סך של 120,000 ₪.

[בהינתן שבתי המשפט קמא סמכו יתידותיהם על חוות הדעת, ראוי היה לצרפה כנספח לבקשה. מכל מקום, עיינתי בחוות הדעת באמצעות נט-המשפט].

6.

כידוע, אמות המידה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" מצומצמות אך למקרים חריגים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית כללית או ציבורית. על אף האצטלא המשפטית שהמבקשים מנסים לעטות על הבקשה - נטלי ההוכחה בתביעות הנסבות על גניבות חקלאיות - הרי שהבקשה אינה מעוררת שאלה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. הלכה למעשה, הבקשה נסבה על קביעות עובדתיות באשר להיקף הנזק שנגרם למבקשים בעקבות הגניבה, ללא היבט עקרוני.

כשלעצמי, ספק אם היה מקום להפחית את סכום הפיצויים שנפסקו על ידי בית משפט השלום, וייתכן כי היה מקום לפסוק גם בראש הנזק של הוצאות המיגון. אך גם אם ניתן היה להגיע לתוצאה מספרית אחרת, אין בכך כדי להצדיק ערעור ב'גלגול שלישי'.

7.

אשר על כן, הבקשה נדחית. וממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.