פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4615/12
לפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשים:
1. לוקי בניה ופיתוח בע"מ
2. נבו ישראל
3. מפעלי לוקי אחזקות (1996) בע"מ
נ ג ד
המשיב:
בנק לאומי לישראל בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי
בחיפה מיום 16.05.2012 בע"ר 9218-04-12
שניתן על-ידי
כבוד השופטת ת' שרון נתנאל
בשם המבקשים:
עו"ד י' אלשיך
החלטה
בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג) בע"ר 9218-04-12 שניתנה ביום 16.5.12.
1.
המשיב הינו בנק בו מנהלים המבקשים את חשבונותיהם. המשיב הגיש נגד המבקשים תביעה בסדר דין מקוצר לבית המשפט המחוזי בחיפה בגין חובות כספיים בסך 17,569,716 ₪ בצירוף ריבית. המשיבים הגישו לבית המשפט בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי בית המשפט המחוזי בחיפה נעדר סמכות מקומית לדון בתביעה. תניית השיפוט המופיעה בחוזה אחיד שנכרת בין המשיב למבקשים (להלן: החוזה) (כשהמבקש 1 היה צד לחוזה ואילו המבקשים 2 ו-3 שימשו ערבים) קובעת כי סמכות השיפוט בתביעות בין הצדדים תהיה לבית המשפט הקרוב לסניף בו מתנהל חשבון הלקוחות. חשבון המשיבים התנהל בסניף הנמצא בעיר חיפה. אולם, המבקשים טענו – כטענה עיקרית – כי מאחר והסניף בחיפה הינו בבחינת מוקד טכני גרידא, ואילו הניהול בפועל מתבצע במחלקת האשראי של בנק לאומי הנמצא בתל-אביב, הסמכות המקומית נתונה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. טענת המבקשים נדונה על-ידי כב' הרשמת תמר שרון נתנאל, ונקבע כי לפי אומד דעת הצדדים, כוונת לשון החוזה "הסניף בו מתנהל
החשבון" המופיעה בתניית השיפוט בחוזה היא לסניף בו החשבון מתנהל פיזית ולא למקום בו מתקבלות ההחלטות המהותיות אודות החשבון. לפיכך, דחתה כב' הרשמת את בקשת המבקשים. על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט אימץ במלואן את קביעותיה של כב' הרשמת שרון נתנאל ודחה את הערעור. על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שבפניי.
2.
בבקשה שבפניי מעלים המבקשים מספר טענות. כך, חוזרים המבקשים ומטעימים כי החשבון בפועל התנהל במחלקת האשראי הנמצאת בתל-אביב, ולפיכך תניית השיפוט הקבועה בחוזה בין המבקשים למשיב מעניקה את הסמכות המקומית לבית המשפט בתל-אביב. כן נטען כי רוח החקיקה והפסיקה בנוגע לסמכות מקומית מורה לבכר את האינטרס של הנתבע. כמו כן, לטענת המבקשים, תניית השיפוט המדוברת הינה בבחינת תנייה מקפחת בחוזה אחיד. בנוסף, מעלים המבקשים את הטענה, לפיה במקרה דנן יש לפרש את החוזה נגד המנסח. כן נטען כי התנגדותו של המשיב להעברת הדיון לבית המשפט המחוזי בתל-אביב לוקה בחוסר תום לב.
4.
עיינתי בבקשה ומצאתי כי דינה להידחות. שאלת מעמדה של סמכות מקומית בכלל, ושל תניית שיפוט המקנה סמכות מקומית לבית משפט במקום מסוים בפרט, היא שאלה שנדונה רבות בפסיקת בית משפט זה, ולפיכך ההכרעה בעניין שבפניי אינה אלא יישום של הלכה קיימת. שאלת אופן יישום ההלכה כידוע אינה מצדיקה מתן רשות ערעור (רע"א 6162/00 מנורה
חברה לביטוח בע"מ נ' מכבשי הנגב ציוד מכני הנדסי וחקלאות בע"מ (לא פורסם, 16.1.2001)). מעבר לדרוש אעיר כי מקובלות עליי החלטותיהן של הערכאות הקודמות. ברע"א 188/02 מפעל הפיס נ' כהן
(מיום 2.6.2003) נקבע כי, לאור שטחה הקטן יחסית של מדינת ישראל, ובהתחשב באמצעי התחבורה הזמינים כיום, חל פיחות במעמד הסמכות המקומית ככלי לקידום נוחותו של המתדיין. לפיכך נפסק כי תניית סמכות שיפוטית מקומית ייחודית תוגדר כתנייה מקפחת בחוזה אחיד רק אם תנייה זו יוצרת הרתעה מפני מימוש זכויות. במקרה שבפנינו דומה כי דווקא הפרשנות המוצעת על-ידי המבקש תגרום אי נוחות ללקוחות הבנק מלממש את, שכן ניתן להניח כי למרבית הלקוחות יהיה נוח יותר להתדיין בבית משפט הקרוב לסניף הבנק בו מתנהל חשבונם פיזית, יהיו סמכויותיו מצומצמות ככל שיהיו, שהרי רוב בני אדם מנהלים את חשבונותיהם בסניף הבנק הקרוב לביתם. מקל וחומר ברי כי פרשנות התנייה שנקבעה על-ידי בית המשפט המחוזי לא צפויה להרתיע את לקוחות הבנק מלממש את זכויותיהם. אף באשר לנסיבות הספציפיות של המקרה שבפנינו, הרי שבהתחשב בסכום הנתבע ממילא אין בניהול ההליכים בבית המשפט המחוזי בחיפה כדי להרתיע את המבקשים מלממש את זכויותיהם.
הבקשה, איפוא, נדחית. משלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ב' בשבט תשע"ג, (13.1.13).
ש ו פ ט ת