פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4616/20
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
מזאן ברכאת
נ ג ד
המשיבה:
חברת מישיון סיקיוריטי בע"מ
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.2020 בע"א 47455-10-19
שניתן על-ידי כבוד הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו-א' רובין
בשם המבקש:
עו"ד ניזאר טנוס
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 7.6.2020 (ע"א 47455-10-19, הנשיא א' פרקש והשופטים ע' שחם ו- א' רובין ). בית המשפט המחוזי קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה המשיבה על פסק דינו של בית המשפט השלום בירושלים מיום 16.8.2019 (ת"א 54068-06-14, השופטת מ' שרביט ).
2.
מקורה של בקשת רשות הערעור שבפני בסכסוך שנסב על שימוש בנכס מקרקעין ברחוב הנביאים 20 בירושלים, המוכר כבניין אלעארף (להלן: הבניין ). מבלי לפרט, יצוין כי בעלי הזכויות בנכס הם רבים, ובהם יורשי המנוח עלי סעיד שחאדה עארף (להלן: המנוח ) המחזיקים בכ-16% מהן. המבקש, נכדו של המנוח, הוא אחד מאותם יורשים, ואילו המשיבה היא חברה המחזיקה אף היא בזכויות בנכס (בהיקף שנותר שנוי במחלוקת) ומשכירה חלק ממנו לצד ג'.
3.
ביום 23.1.2011 ניתן בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 17481/08, השופטת ע' זינגר ) פסק דין שנסב על הזכויות בבניין, ובו נקבע בין היתר כי על המשיבה לשלם חלק מדמי השכירות שהיא גובה לבעלים האחרים של הבניין (שהיו התובעים באותו הליך), בקיזוז חלקם בעלות השיפוצים שנערכו על-ידה. במסגרת אותה התדיינות הצהירה המשיבה כי היא מוכנה לשלם את דמי השכירות במתכונת דומה גם למנוח או ליורשיו.
4.
בהמשך לכך, הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום בשם יורשי המנוח, ובה דרש כי המשיבה תשלם לו (עבור קבוצת היורשים) כ- 16% מדמי השכירות שהיא גובה (בקיזוז חלק מעלות השיפוצים שערכה במקום). ביום 16.8.2019 קיבל בית משפט השלום את התביעה, בקבעו כי על המשיבה לשלם למבקש סך של כ-760,000 שקלים בגין דמי השכירות ששולמו בעבר, וכן סך של כ-5,700 שקלים חודשיים בגין דמי השכירות שישולמו החל מיום 1.9.2019 ועד תום תקופת השכירות.
5.
המשיבה הגישה ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וזה התקבל בחלקו. בית המשפט המחוזי אימץ את הקביעות העובדתיות והמשפטיות של בית משפט השלום בהתאם לתקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי ), אך קבע כי פסק הדין האמור טעון תיקון בהיבטים חישוביים הנוגעים בין השאר לבסיס של דמי השכירות שעל-פיו יש לחשב את חלקם של יורשי המנוח. בעיקרו של דבר, נקבע כי דמי השכירות שגבתה המבקשת החל מיום 1.1.2008 ועד למועד מתן פסק הדין עמד על סך של 25,200 שקלים (ולא 35,200 שקלים, כפי שנקבע בבית משפט השלום). בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש לא הבהיר מדוע יש לגזור את זכויותיו מהסכום הגבוה יותר. בהתאם לכך, התוצאה האופרטיבית של פסק הדין הייתה שהסכום שנפסק לטובת המבקש הופחת.
6.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה בחישוב הסכומים הכספיים הרלוונטיים ועל כן הפחית כ-300,000 שקלים מהסכום המגיע לו. לשיטתו של המבקש, לקביעות אלה השלכה גם על יתר הבעלים של הבניין, שעתידים לתבוע את המשיבה לקבלת חלקם בדמי השכירות. המבקש מוסיף וטוען כי אף שיקולי הגינות תומכים בקבלת בקשתו, וכן מבקר את התערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו של בית משפט השלום.
7.
לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה. עניינם של הצדדים נדון בשתי ערכאות קודמות, והוכרע על סמך ממצאים עובדתיים וחישוביים מובהקים. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק מקום בו מתעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם של הצדדים או כאשר הימנעות ממתן רשות ערעור עלולה לגרום לעיוות דין. הבקשה שבפני אינה מעלה כל שאלה עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ואף לא התרשמתי כי דחייתה עלולה להוביל לעיוות דין. על כן, בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי אני דוחה את הבקשה.
8.
טרם סיום יצוין, כי ביום 15.7.2020 המבקש הגיש בקשה לצירוף קבוצת דג'אני המחזיקה כ-38.9% מהזכויות בבניין כמשיבה בהליך דנן, ואולם לנוכח התוצאה אליה הגעתי מתייתר הצורך לדון בבקשה זו.
9.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז באב
התש"ף (6.8.2020).
ש ו פ ט ת