רע"א 462/06 מרדכי אשכנזי נ. גדליה פרושקובה

א.בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת בע"א 1351/04 (השופטים ה' ח'טיב, ז' הווארי וב' ארבל), מיום 13.12.05, בו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום בטבריה בת"א 1907/00 (השופט י' אברהם) , מיום 12.10.04.

ב.לצדדים נחלות שכנות במושב בית הלל והם מחזיקים בהן כבני רשות. נחלת המשיבים צמודה מדרום לנחלת המבקשים. המשיבים הגישו תביעה בבית משפט השלום בטבריה, בה טענו כי המבקשים פלשו לתוך נחלתם והם מחזיקים בחלק ממנה, בגודל 648 מ"ר, שלא כדין. לפיכך עתרו לסלק את ידם של המבקשים. בית המשפט קבע, בפסק דין מפורט, כי בניגוד לטענת המבקשים, לא עשו הם שימוש רצוף מאז רכישת נחלתם בשנת 1974 בכל תוואי הדרך המשותפת המפרידה בין הנחלות, אלא דחקו את התוואי מדי מספר שנים אל נחלת המשיבים ובניגוד לדין. בית המשפט קבע עוד כי מיקום הגבול הנכון בין הנחלות, על פי מפת הסוכנות היהודית משנת 1952, הוא זה ששורטט על ידי המודד סבאג מטעם המשיבים. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו לפניו, לרבות תצלומי אויר ומפות, וזאת – בכל הכבוד – מתוך בקיאות במאטריה, וכן ביקר במקום; הוא דחה את טענת המבקשים שלפיה אין להם אפשרות להיכנס לנחלתם בדרך חלופית, וקבע את קו הגבול בין שתי הנחלות ברוחב 3 מטרים, על פי הדרך הקיימת ביניהן. זאת – כך שבסמוך לסככה המצויה על חלקת המשיבים ישיקו שוליה הדרומיים של הדרך לסככה, ואילו בסמוך לצימר שנבנה (ללא היתר) על ידי המבקשים, יהיו שוליה הדרומיים במרחק של 3 מטרים מקיר הצימר. עוד קבע כי הדרך תועמד לשימוש שני הצדדים, והגבול בין החלקות יעבור במרכזה. על פסק הדין הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי, ואילו המשיבים הגישו ערעור שכנגד.

ג.בית המשפט המחוזי דן בכל טענות הצדדים לפני ולפנים, תוך שעיין בעצמו בראיות, וסמך את ידו על ממצאי בית משפט השלום, שלפיהם הוסט קו הגבול בין הנחלות דרומה על ידי המבקשים, ואינו חופף לתוואי הדרך המקורי. כן סמך ידיו על תוצאת פסק הדין, הקובעת את קו הגבול החדש בין שתי הנחלות. לפיכך דחה את הערעור ואת הערעור שכנגד. מכאן בקשת רשות הערעור מאת המבקשים.

ד.המבקשים טוענים, בבקשה ערוכה כדבעי, כי הממצאים עליהם ביסס בית המשפט את פסק דינו ובית המשפט המחוזי נמנע מלהתערב בהם, אינם מתיישבים עם הראיות שהוצגו, נובעים מהנחות שגויות, והתוצאה היא – לדידם – אבסורדית ומרחיקת לכת גם במישור היחסים והזכויות במקרקעין בין המבקשים לצדדים שלישיים. לטענתם, התוצאה היא מתן שטח גדול למשיבים מהשטח אותו תבעו. הם מבקשים להוסיף ראיות חדשות - הקלטה ותמליל הקלטה של שיחה עם המודד סבאג, בה הוא מודה, לטענתם, כי סימן קו גבול שגוי בין הנחלות.

ה.עיינתי בבקשה המפורטת ובנספחים הרבים שצורפו אליה. אין בידי להיעתר לה. ראשית, אין המדובר לאמיתה בסוגיה בעלת אופי משפטי החורג מעבר למחלוקת הצדדים, ואין היא מעוררת כל עיקר שאלות בעלות אופי משפטי העשוי להצדיק, על פי הכלל הנוהג, דיון בגלגול שלישי; ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) , פ"ד לו(3) 123 (מ"מ הנשיא - כתארו אז – שמגר).

ו.שנית, ולעיצומו של עניין, שאלת קו הגבול בין נחלות הצדדים היא שאלה עובדתית, בית משפט השלום בחן את ראיות הצדדים לעומקן ואף ביקר במקום וקבע את קו הגבול הנכון בין הנחלות, בהתחשב במצב הקיים. בית המשפט המחוזי נדרש לטענות המבקשים בשנית ודחה אותן. בנסיבות אלה, בהן טענותיהם של המבקשים נבחנו לגופו של עניין ובהרחבה על-ידי שתי ערכאות, אין מקום לבחינה נוספת של סוגיה שהיא, כאמור, עובדתית ביסודה, ושאין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בה, לא כל שכן בגלגול שלישי. גם לא ראיתי מקום לטענה בדבר פגיעה בזכויות דיוניות של המבקשים.

ז.המבקשים עתרו – כאמור – לצרף ראיות נוספות. להשקפתם לראיות אלה חשיבות רבה, ואילו היו בפני בית משפט השלום או בית המשפט המחוזי היתה ניתנת החלטה שונה מזו שניתנה. חוששני כי אין מקום לקבלת הראיות הנוספות. ראשית, לא שוכנעתי שהמבקשים לא יכולים היו להשיגן בעוד מועד בדרך נאותה (תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984); אציין כאן כי המבקשים נהגו כהלכה ולא צירפו את הראיות עצמן, כמצוותן של הנחיות הנשיא בבית משפט זה. לגופו של ענין, ספק אם יש בראיות אלה , שעיקרן כאמור, כדי ללמוד מהן את אשר עותרים לו המבקשים, קרי, להביא לשינוי התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום. זו הסתמכה, כאמור, על ראיות רבות, בהן תצלומי אויר (המשמשים גם לקביעת גבול בין מדינות – ראו חוזה השלום בין ישראל לירדן מ-1994, נספח 1א' ותוספת א' לו). בית משפט השלום ייחס לתצלומי האויר חשיבות רבה; בית המשפט המחוזי אישר את הממצאים. לא למותר לציין כי איני מביע דעה באשר לטענות הנוגעות לזכויותיהם של צדדים שלישיים שלא היו צד להליכים.

נוכח כל האמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.