רע"א 4620/04 דלק חברת דלק הישראלית בע"מ נ. איילון חברה לביטוח בע"מ

1.זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורן של המשיבות 1 ו- 2 על פסק דינו של בית משפט השלום וקבע כי האירוע בו נפגע המשיב 3 אינו תאונת דרכים כמשמעותה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים ).

ביום 12.2.1997, נכנס המשיב 3 לתחנת דלק שבבעלות המבקשת, כדי למלא דלק ברכבו. לאחר שהעמיד את הרכב ליד משאבת הדלק, פתח המשיב 3 את מכסה המנוע של הרכב (באמצעות ידית הנמצאת בתוך הרכב), יצא מהרכב והלך לכיוון מכסה המנוע. בדרכו לשם החליק, נפל על הארץ, ונפגע בירכו השמאלית. הוא הגיש תביעה לפיצוי בגין נזקיו כנגד המבקשת וכנגד המשיבות 1 ו-2 שהן מבטחות הרכב בו נהג. בתביעתו טען כי צעד לכיוון מכסה המנוע של מכוניתו כדי למלא מים במָקְרֵן (רדיאטור), וכי בדרכו לשם החליק על כתם שמן שהיה על הקרקע בתחנת הדלק. המשיב 3 סבר כי פגיעתו אינה נופלת לגדרה של הגדרת תאונת דרכים שבחוק הפיצויים ובעמדה זו צידדו גם המשיבות 1 ו- 2. המבקשת, לעומת זאת, סברה כי אירוע זה נופל לגדרה של ההגדרה בהיותו "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה", כאשר השימוש ברכב מנועי במקרה זה הינו "טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו". לחלופין, היא טוענת כי הנזק נגרם למשיב 3 בזמן שירד מרכבו.

2.בית משפט השלום קיבל את עמדתה של המבקשת וקבע כי

"אמנם אין המדובר בפגיעה מרכב חולף, אך די בעובדה שהימצאותו של התובע [המשיב 3 בענייננו – א' ר'] מחוץ לרכב והליכתו היו עקב הטיפול ברכב שעמד לעשות ... והליכתו הייתה לצורך זה – כדי לקבוע כי עסקינן בטיפול דרך והתאונה הינה 'תאונת דרכים' כהגדרתה בחוק".

המשיבות 1 ו-2 הגישו ערעור כנגד פסק דין זה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור וקבע כי האירוע בו נפגע המשיב 3 אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק. בית המשפט המחוזי סבר כי כניסתו של המשיב 3 אל תחנת הדלק ויציאתו מהרכב אינן בגדר "טיפול דרך" מאחר שאינן עומדות במבחן הסיכון התחבורתי. מכל מקום, ציין בית המשפט המחוזי, לא מתקיים קשר סיבתי בין השימוש ברכב מנועי כמשמעותו בחוק הפיצויים – אם אכן היה כזה במקרה דנן – לבין הנזק שנגרם למשיב 3. כנגד פסק דין זה הוגשה בקשת רשות הערעור שבפני.

3.המבקשת סבורה כי במקרה זה מתעוררות שאלות משפטיות כלליות המצדיקות מתן רשות ערעור ועריכת דיון שלישי ונוסף במחלוקת שבין הצדדים. היא עומדת על דעתה כי האירוע בו נפגע המשיב 3 הינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. עיקר מאמציה של המבקשת מופנים לביסוס החלופה של "טיפול דרך". היא סבורה כי אין הבדל בין המקרה דנן לבין מקרה שבו נפגע אדם במהלך תיקון רכבו על אם הדרך. לטענתה, טעה בית המשפט קמא גם משקבע כי לא קיים קשר סיבתי בין פגיעתו של המשיב 3 לשימוש שעשה ברכב, שכן נקבע בפסיקה כי כל עוד הימצאותו של נוהג מחוץ לרכב קשורה בטבורה לשימוש ברכב הרי שלא ניתק הקשר הסיבתי. המבקשת מפנה בעניין זה, בין היתר, לפסקי הדין בע"א 554/89 מדינת ישראל נ' עיסא אלראהב , פ"ד מה(2) 338; וע"א 3956/97 חברת הביטוח הלאומית בע"מ נ' סולימאן מוחמד , פ"ד נו(6) 821. באשר לחלופה של ירידה מהרכב, המבקשת מצביעה על כך שירידה מהרכב אינה מסתיימת בהכרח עם ההתנתקות מהרכב אלא עשויה לכלול גם את הצעדים הראשונים שלאחר ההתנתקות. במקרה זה, טוענת המשיבה, המשיב 3 החליק לאחר שירד מהרכב ובטרם "החזיר לעצמו את היציבות לאחר תנופת הירידה".

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף מבלי שנתבקשה תגובה. הסכסוך שבין הצדדים אינו מעלה שאלה משפטית כללית שתצדיק דיון שלישי ונוסף. למעלה מן הנדרש יצוין כי צדק בית המשפט המחוזי בקובעו כי האירוע בו נפגע המשיב 3 אינו נופל לגדר הגדרתה של תאונת דרכים בחוק הפיצויים. מוכן אני להניח, לטובת המבקשת, כי המשיב 3 נפגע עת שעסק ב"טיפול דרך" ברכבו. עם זאת, לא שוכנעתי כי קיים קשר סיבתי משפטי בין פגיעתו לבין השימוש שעשה ברכב. אכן, צודקת המבקשת בטענתה כי לפי הפסיקה כל עוד נמצא אדם מחוץ לרכבו לצורך "טיפול דרך" ובמסגרתו לא מנותק הקשר הסיבתי שבין השימוש ברכב לבין נזק הגוף שנגרם לו. אך במה דברים אמורים? במצב בו קיים מלכתחילה קשר סיבתי. במקרה זה, כפי שאכן קבע בית המשפט המחוזי לא מתקיים קשר כזה. כידוע, המבחן לקיומו של קשר סיבתי משפטי בין השימוש ברכב לנזק הגוף שנגרם לנפגע הינו מבחן הסיכון – קרי, יש להראות כי הנזק נמצא בתחום הסיכון שיצר השימוש ברכב ואשר בגינו התכוון החוק להטיל אחריות (ע"א 6000/93 עיזבון המנוח קאוסמה נ' רג'בי , פ"ד נ(3) 661, 672-673). אדם היוצא מרכבו לשם "טיפול דרך" חושף עצמו לסיכונים שונים שבראשם הסיכון כי ייפגע מרכב חולף, אך הסיכון שיחליק על כתם שמן וייפול אינו אחד מהם. כך, איפוא, החלקה על כתם שמן בתחנת דלק אינה יכולה להיחשב התממשות של הסיכון (התעבורתי – במקרה זה) שיוצר "טיפול הדרך" ועל כן לא מתקיים קשר סיבתי משפטי בין השימוש לנזק, ואין לראות באירוע בו נפגע המשיב 3 תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים.

גם את טענתה החלופית של המבקשת לגבי פגיעה כתוצאה מירידה מהרכב יש לדחות. בנסיבות המקרה, ולפי ממצאיהן העובדתיים של הערכאות דלמטה, לא ניתן לראות בנפילתו של המשיב 3 חלק אינטגרלי מהירידה מהרכב, שכן, נפילתו אירעה לאחר שירד מן הרכב, בעת שהלך מן המכונית והלאה. הליכה זו אינה יכולה להיחשב לשימוש ברכב.

כאמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.