רע"א 4620-23 רע"א 4620-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 23.3.2023 (רע"א 17802-12-22, השופטת העמיתה ש' דברת). בית המשפט המחוזי קיבל בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע מיום 3.11.2022 (ת"א 34641-10-19, השופטת ע' קויפמן), אך דחה את הערעור לגופו.

2.הבקשה נסבה על אחד ההיבטים של נושא גידול החזירים בישראל. כידוע, מחלוקות בנושא זה חזרו והגיעו אל פתחו של בית המשפט מאז ימיה הראשונים של המדינה, מטעמים של דת ומסורת (להרחבה, ראו: דפנה ברק-ארז חוקים וחיות אחרות: דת, מדינה ותרבות בראי חוקי החזיר (2015)). על רקע זה, חוק איסור גידול חזיר, התשכ"ב-1962 הסדיר את הנושא על דרך קביעת איסור כללי על גידול חזירים ומספר חריגים בצדו. אחד מחריגים אלה – גידול בהקשר של "מחקר" – הוליד את ההתדיינות שבפנינו. זו עוסקת בסוגיה רחוקה מן המחלוקות שליוו בעבר את נושא גידול החזירים, והיא ממוקדת בתקנות החלות על גידול חזירים מן ההיבט של צער בעלי חיים. ממילא רק בכך אעסוק בהמשך הדברים.

3.באופן יותר ספציפי, מכוחו של חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק צער בעלי חיים) הותקנו שתי מערכות תקנות. מערכת אחת כוללת תקנות הנוגעות לגידול חזירים לצרכים חקלאיים – תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (גידול חזירים והחזקתם לצרכים חקלאיים), התשע"ה-2015 (להלן: התקנות לצרכים חקלאיים). מערכת שנייה נסבה על תקנות שעניינן גידול בעלי חיים באופן כללי לצרכים אחרים – תקנות צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים) (החזקה שלא לצרכים חקלאיים), התשס"ט-2009 (להלן: התקנות לצרכים אחרים). באופן כללי, הרגולציה החלה על גידול חזירים לפי התקנות לצרכים חקלאיים היא מקלה יותר בהשוואה לרגולציה לפי התקנות לצרכים אחרים.

4.השאלה שהתחדדה במקרה זה היא אילו משתי המערכות הרגולטיביות צריכה לחול ביחס למכון מחקר אשר, לצד השימוש המחקרי בחזירים שאותם הוא מגדל, עושה בהם גם שימוש חקלאי-מסחרי. זהו מקורה של המחלוקת שבפנינו שהתגלעה בין עמותת "תנו לחיות לחיות", היא המבקשת (להלן: העמותה) הטוענת כי במקרה דנן חלות התקנות לצרכים אחרים, שקובעות סטנדרטים מחמירים יותר, לבין "מוסד ומכון למדע ומחקר החי", המשיב 1 (להלן: המשיב), ומשרד החקלאות ופיתוח הכפר, המשיב 2 (להלן: משרד החקלאות), שמצדדים בעמדה ההפוכה.

רקע כללי ומסגרת נורמטיבית

5.המשיב מחזיק זה מספר עשורים בחוות חזירים בקיבוץ להב שבצפון הנגב. נכון לשנת 2022, בחווה מוחזקים כ-10,800 חזירים. על אף שהשימוש העיקרי בחזירים הוא לצרכי מחקר, המשיב עושה גם שימוש מסחרי בחזירים שאינם מתאימים למחקר או בכאלה שמתאימים לשימוש מסחרי לאחר המחקר. בבג"ץ 11597/04 המגדלים אעבלין נ' הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים (29.5.2008) (להלן: עניין המגדלים) נדחתה עתירה שכוונה נגד פרקטיקה זו.

6.הלכה למעשה, כל החזירים – גם אלו שמיועדים לשימוש לצרכים מסחריים וגם אלו שמיועדים לשימוש מחקרי בלבד – מוחזקים יחד. על רקע זה, התעוררה השאלה אלו תקנות חלות במקרה זה – התקנות לצרכים חקלאיים או התקנות לצרכים אחרים.

7.כדי להבהיר את המחלוקת בין הצדדים יש לפתוח בהתייחסות להגדרות הכלולות בתקנות השונות. התקנות לצרכים חקלאיים מתייחסות במפורש לגידול חזירים, ובהקשר זה תקנה 1 מגדירה את המונח "חזירייה" כך:

"מקום שבו מוחזקים חזירים לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, מהם או מתולדתם" (ההדגשות כאן ובהמשך הוספו – ד' ב' א').

בנוסף לכך, תקנה 1 לתקנות לצרכים אחרים מגדירה את המונח "בעל חיים" כך:

"למעט חיית משק המוחזקת לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק, ממנה או מתולדתה".

בהתאמה, נקודת המוצא למחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם החזירים של המשיבה מוחזקים "לשם" הפקת תוצרת חקלאית או לאו.

8.להשלמת התמונה, יוער כי התקנות לצרכים אחרים אינן מזכירות במפורש את המונח "חזירייה". עם זאת, תקנה 1 לתקנות אלו מונה שורה של מקומות החזקה שונים, כדוגמת "גן חיות", "פינת חי", "בית מחסה" ו"בית גידול", המוגדר כ"מקום שעיקר פעילותו ריבוי בעלי חיים".

9.מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לתחולתו של חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994 (להלן: חוק הניסויים). באופן יותר קונקרטי, הצדדים חלוקים בשאלה אם חוק זה חל על שלב הביצוע של הניסוי בלבד, או גם על תקופת הגידול של בעל חיים למטרת ניסוי. בשלבים הראשונים של ההליך, משרד החקלאות טען כי חוק הניסויים חל על בעלי חיים לא רק בעת ביצוע הניסוי עצמו, אלא גם בתקופת גידולם. לפיכך, משרד החקלאות סבר כי על החזירים של המשיב המיועדים לשימוש מחקרי חל חוק הניסויים. יוער כבר עתה כי, כמפורט בהמשך בתשובתו בהליך שבפני, משרד החקלאות שינה מעמדה זו וביקש שלא להכריע בדבר תחולתו של חוק הניסויים על המשיב. העמותה מצדה מחזיקה לאורך ההליך בעמדה לפיה לא ייתכן שחוק הניסויים נועד לחול על שלבי הגידול של חזירים המיועדים למחקר. זאת, על רקע ההבחנה שסעיף 1 לחוק הניסויים עורך בין "בית גידול", המוגדר כ"מקום שבו מגדלים בעלי חיים למטרות ניסויים", לבין "בית חיות", שהגדרתו "המקום והמיתקנים שבהם מחזיקים בעלי חיים לפני, בעת ואחרי ביצוע ניסויים". מכאן, לשיטת העמותה, על חזירים שגידולם הוא למטרות מחקר יש להחיל את התקנות לצרכים אחרים, ולא את חוק הניסויים.

עיקרי ההליכים עד כה והחלטותיהן של הערכאות הקודמות

10.ביום 23.10.2019 הגישה המבקשת לבית משפט השלום תביעה למתן צווים בגדרו של סעיף 17א לחוק צער בעלי חיים. סעיף זה מאפשר לארגון למען בעלי חיים לנקוט הליך אם יש לו "יסוד סביר להניח כי מתבצעת עבירה לפי חוק זה". בעיקרו של דבר, העמותה טענה כי המשיב מחזיק את החזירים שברשותו בתנאים "אכזריים" שאינם תואמים את דרישות הדין, ובפרט את התנאים הקבועים בתקנות לצרכים אחרים.

11.בכתב הגנתו מיום 21.1.2020, המשיב טען כי דין התביעה להידחות על הסף. בתמצית, המשיב כפר בכך שהתקנות החלות עליו הן התקנות לצרכים אחרים, וטען כי חלות עליו התקנות לצרכים חקלאיים, אשר בדרישותיהן הוא עומד. זאת, כאמור, מאחר שחלק מהחזירים שאותם מגדל המשיב משמשים בסופו של דבר לתעשיית הבשר, ועל כן לטענתו הם מגודלים "לשם שיווק חקלאי" כלשונן של תקנות אלו. המשיב הטעים כי מאז פסק הדין בעניין המגדלים מספר החזירים המיועדים לצרכים מסחריים עלה ביחס למספר החזירים המשמשים לניסויים. המשיב הוסיף כי לשיטתו ההגדרות השונות בתקנות לצרכים אחרים מלמדות כי אלה נועדו לחול על החזקה של בעלי חיים בהיקפים קטנים בלבד. עוד ציין המשיב כי חוות החזירים מפוקחת ומבוקרת על-ידי השירותים הווטרינריים במשרד החקלאות, וכי דו"ח ביקורת שאלו ערכו בחווה נעשה בהתאם לתקנות לצרכים חקלאיים.

12.בכתב התשובה מיום 3.2.2020 העמותה חזרה וטענה כי על המשיב חלות התקנות לצרכים אחרים. העמותה הדגישה כי הדברים עולים בקנה אחד עם קביעתו של בית משפט זה בעניין המגדלים לפיה השימוש המסחרי בחזירים נעשה אך כתוצר לוואי של השימוש המחקרי בהם. העמותה הוסיפה כי המשיב מושתק מלהעלות טענה לפיה הוא מגדל חזירים לצרכים חקלאיים לאחר שבעניין המגדלים התקבלה טענתו כי גידול החזירים נעשה לצרכי מחקר. יתר על כן, העמותה טענה כי אין יסוד לטענתו של המשיב שהתקנות לצרכים אחרים התכוונו להוציא מגדרן החזקה של בעלי חיים בהיקפים רחבים. כמו כן העמותה הוסיפה וטענה שמשרד החקלאות שגה בכך שערך את דו"ח הביקורת בהתאם לתקנות לצרכים חקלאיים.

13.ביום 14.7.2021 בית משפט השלום הורה על צירופו של משרד החקלאות להליך, ועל קבלת עמדתו בסוגיה שבמחלוקת. משרד החקלאות צידד בעמדת המשיב וטען שחלות עליו התקנות לצרכים חקלאיים. באותה עת, הוסיף משרד החקלאות כי במקביל חל על המשיב גם חוק הניסויים, כמפורט בפסקה 9 לעיל.

14.ביום 18.5.2022 נערך דיון בבית משפט השלום ובו הצהיר בא-כוח העמותה כי אם ייקבע שהתקנות החלות הן התקנות לצרכים חקלאיים, העמותה תסכים למחיקת התביעה. בהמשך לכך, הצדדים הסכימו כי בשלב הדיוני הראשון בית משפט השלום יכריע בשאלה המשפטית בעניין התקנות החלות בלבד.

15.בהחלטה הנזכרת בפתח הדברים, בית משפט השלום אימץ את עמדתם של המשיב ושל משרד החקלאות וקבע כי התקנות החלות על חוות החזירים הן התקנות לצרכים חקלאיים. בעיקרו של דבר, נקבע כי מאחר שהחזירים שבהם לא נערכים ניסויים משמשים לחקלאות, אלו נחשבים ככאלה שגידולם הוא ב"חזירייה" שבה, כפי שכבר צוין, לפי התקנות לצרכים חקלאיים מוחזקים חזירים לשם הפקת תוצרת חקלאית. עוד נקבע כי אין בכך שהשיווק החקלאי של החזירים נעשה כתוצר לוואי של השימוש המחקרי בהם כדי להחריגם מההגדרה של החזקה "לשם הפקת תוצרת חקלאית לשיווק". בנוסף, בית משפט השלום עמד על כך שתכליתן של התקנות לצרכים אחרים היא להחזקת בעלי חיים בהיקפים קטנים, ולא בחוות גדולות כמו זו של המשיב.

16.ביום 8.12.2022 העמותה הגישה בקשת רשות ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, ובה חזרה על טענותיה בפני בית משפט השלום. בין השאר, העמותה הדגישה שתחולת התקנות היא נגזרת של תכלית ההחזקה, וטענה שחוק צער בעלי חיים מבחין בין תכליות חקלאיות לבין תכליות אחרות. בנוסף, העמותה גרסה שהמסגרת המשפטית שהציג בית משפט השלום היא מלאכותית ובלתי-ישימה. זאת, בין השאר משום שהחזירים שבהם מבוצעים ניסויים, בפרקי הזמן שבהם הניסויים אינם מתבצעים, עדיין אינם משמשים למטרות חקלאיות, ועל כן יש להחיל עליהם את התקנות לצרכים אחרים. בהקשר זה טענה העמותה כי חוק הניסויים אינו חל על החזירים בפרקי הזמן שבהם לא מבוצעים ניסויים בפועל.

17.כאמור, בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת רשות הערעור ודחה את הערעור לגופו. בית המשפט המחוזי סבר גם כן כי התקנות לצרכים אחרים אינן חלות על החזירים שבהם מתבצעים ניסויים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי התקנות לצרכים חקלאיים מתייחסות באופן מיוחד לחזירים, ואילו התקנות לצרכים אחרים מחריגות מתחולתן חיות המוחזקות לשם הפקת תוצרת חקלאית. על כן, בית המשפט המחוזי קבע כי טענתה של העמותה לפיה התקנות לצרכים אחרים חלות על החזירים המוחזקים על-ידי המשיב אינה מבוססת בהוראות הדין. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע כי אף טענת העמותה לפיה חוק הניסויים אינו חל על החזקתם של בעלי חיים אינה מבוססת, שכן הניסוי כולל, מטבע הדברים, את הגידול שנעשה למטרת הניסוי, את עריכת הניסוי ואת תוצאותיו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי ההגדרה של "חזירייה" בתקנות לצרכים חקלאיים חלה על חוות החזירים כולה, והוסיף כי קביעה לפיה כל החזירים מוחזקים רק לתכלית מחקרית תחריג את החווה כולה מחוק צער בעלי חיים והתקנות שהותקנו מכוחו.

טענות הצדדים בבקשה

18.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי החלטתו של בית המשפט המחוזי. בתמצית, העמותה טוענת כי בקשתה מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות הנוגעות לפרשנות המונח "ניסוי" בחוק הניסויים, ולביטוי "לשם שיווק חקלאי" בתקנות לצרכים חקלאיים. עוד נטען כי יש להחיל כלפי המשיב השתק שיפוטי נוכח טענתו בעבר כי גידול החזירים הוא לצרכי מחקר, וכי הימנעותן של הערכאות הקודמות מכך עולה כדי עיוות דין.

19.לגופם של דברים, העמותה מדגישה כי הכללתם של שלבי הגידול וההחזקה בגדרו של המונח "ניסוי בבעלי חיים" עומדת בסתירה ללשונו של חוק הניסויים, המבחין בין "בתי חיות" לבין "בתי גידול" וקובע כי השר המופקד על ביצועו של חוק צער בעלי חיים יהיה מוסמך אף להתקין תקנות לעניין תנאי ההחזקה בבתי גידול. עוד טוענת העמותה כי גם ההגדרה של ניסוי בסעיף 1 לכללי צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשס"א-2001 – "רצף הפעולות הקטן ביותר בבעל חיים ההכרחי להשגת מטרת הניסוי" – מלמדת שכוונת המאסדר הייתה להחיל הגדרה זו במתכונת מצומצמת. כמו כן, העמותה טוענת כי התוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי בכל הקשור להיקף הגדרתו של "ניסוי" אינה ישימה, שכן היא מכפיפה את בית הגידול של המשיב למשטר ההיתרים הקפדני שבחוק הניסויים, אשר חריגה ממנו מהווה עבירה פלילית. העמותה מוסיפה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי מעלה קושי פרקטי, שכן הוא מבחין בין החזירים המגודלים למחקר לבין החזירים המגודלים "לשם הפקת תוצרת חקלאית", כאשר בפועל אין כל הפרדה בין כלל החזירים בחווה.

20.המשיב טוען, מנגד, כי דין הבקשה להידחות על הסף מאחר שאינה עומדת בתנאים למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". המשיב מדגיש כי השאלה המשפטית שמעלה העמותה כעת – תחולתו של חוק הניסויים על החווה – לא עמדה בבסיס פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענת המשיב, בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על עניין המגדלים, ובאופן יותר קונקרטי על ההבחנה בין גידול לצורך מסחרי לבין גידול לצורך מחקר. על כן המשיב טוען כי הבקשה אינה מעלה לדיון שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, ומדגיש כי הסוגיה שבנדון נוגעת לו בלבד. לגופם של דברים, המשיב חוזר, בעיקרו של דבר, על הטענות שהציג בפני הערכאות הקודמות.

21.משרד החקלאות טוען אף הוא כי הבקשה אינה עומדת בתנאים לקבלת בקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, משרד החקלאות סבור כי יש להחיל את התקנות לצרכים חקלאיים מקום שבו הותר לגוף לעשות שימוש מסחרי בחזירים, כבר בשלב הגידול שלהם, ולא רק מרגע שאינם משמשים עוד למחקר. משרד החקלאות מטעים כי הדבר מתיישב עם תכליתו של הפיקוח החקלאי, שעניינו הקפדה על התנאים המחמירים החלים על בשר למאכל אדם. משרד החקלאות מוסיף כי גם מטעמים של פרשנות תכליתית יש להחיל את התקנות לצרכים חקלאיים, על רקע הקביעה בעניין המגדלים. משרד החקלאות מדגיש, כי המשיב אינו רשאי לעשות כל שימוש בחזירים שלא למטרות מחקר או שיווק תוצרת חקלאית, ועל כן אין להחיל עליו את התקנות לצרכים אחרים, שאינן עוסקות לא במחקר ולא בשיווק חקלאי. בשולי הדברים ביקש משרד החקלאות שלא לקבוע מסמרות בשאלה אם חוק הניסויים חל על שלב הגידול או לאו, אולם ציין כי לגישתו של משרד הבריאות, האמון על אכיפתו של חוק הניסויים, חוק זה אינו חל על שלבי הגידול.

22.בתגובה שהגישה העמותה לתשובותיהם של המשיבים, שהוגשה ביום 13.11.2023 בהתאם להחלטתי מיום 5.11.2023, מלינה העמותה על כך שבתשובתו סטה משרד החקלאות מהעמדה שהציג בפני הערכאות הקודמות ואשר התקבלה על-ידן בכל הנוגע לתחולתו של חוק הניסויים. העמותה מדגישה כי בערכאות הקודמות משרד החקלאות הציג עמדה המנוגדת לעמדתו של משרד הבריאות, וכי כעת, לאחר שנועץ במשרד הבריאות, הוא מנסה לחזור בו מכך, תוך שהוא מבסס את עמדתו החדשה על טעמים של בריאות הציבור – קרי, על כך שהתקנות לצרכים חקלאיים קובעות את התנאים הקפדניים שיש להחיל על בשר למאכל אדם. העמותה מדגישה כי מכל מקום גם לטעמים אלו אין אחיזה בלשון התקנות לצרכים חקלאיים.

דיון והכרעה

23.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ביחס לתחום רגולציה מורכב זה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מאחר שאינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018. בקשתה של העמותה מוצגת כבעלת אופי עקרוני, בשל כך שהיא מעמידה במרכזה שאלות פרשניות הנוגעות לחוק צער בעלי חיים ולחוק הניסויים. עם זאת, לאמיתו של דבר, הבקשה עוסקת כולה בשאלות הנוגעות לתחולתו של הדין על המסכת העובדתית הייחודית של המשיב. אף לא מצאתי כי החלטותיהן של הערכאות הקודמות מעלות חשש לעיוות דין.

24.למעלה מן הצורך, מצאתי לנכון להוסיף כי אף לגופו של עניין אינני סבורה שנדרשת התערבות בתוצאה שאליה הגיע בית המשפט המחוזי. ראוי לציין כי בעניין המגדלים עמדת המדינה הייתה ש"מספר החזירים שמגדלים במכון הוא בשיעור המתאים במידה משמעותית לצרכים ולשימוש שנעשה במסגרת הדרישה למחקרים במוסדות מחקר", ולא מעבר לכך. עוד חשוב להבהיר כי גידולם של חזירים בחוות הגידול ה"רגילות" בצפון הארץ כפוף לתקנות לצרכים חקלאיים. מן הפרספקטיבה של רווחת בעלי החיים – ככל שלטענת העמותה התקנות לצרכים חקלאיים אינן קובעות סטנדרטים מספקים, ואיני נוקטת כל עמדה באשר לכך – הרי שזהו עניין להליך משפטי נפרד, שלא בגדרה של תביעה המוגשת לפי סעיף 17א לחוק צער בעלי חיים. מכל מקום, לכאורה, משזהו הסטנדרט החקלאי שנקבע ביחס לגידולם של חזירים, העמותה לא הציגה טעם משכנע לכך שיש מקום להקפיד על סטנדרט שונה בכל הנוגע למשיב.

25.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות.