פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 4628/22
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
משה וינברג
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות ערעור על
פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.5.2022 בע"א 19249-11-21
שניתן על-ידי כבוד סגן הנשיא א' ואגו, השופט י' פרסקי והשופטת פ' גילת כהן
בשם המבקש:
עו"ד אבירם
ציקוושוילי, עו"ד איריס ביבי
החלטה
1.
בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 11.5.2022 (ע"א 19249-11-21, סגן הנשיאה א' ואגו , השופט י' פרסקי והשופטת פ' גילת-כהן ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בקריית גת מיום 26.8.2021 (ת"א 46375-07-19, השופט הבכיר א' אדם ).
2.
ברקעה של הבקשה שבפני עומד סכסוך בין רשות מקרקעי ישראל (להלן: רמ"י ), לבין המבקש בקשר למקרקעין בשטחי המועצה האזורית יואב (להלן: המקרקעין ). המקרקעין שגודלם הוא כ-19 דונם, הם חלק מחלקה גדולה יותר, אשר הוחכרה לחברה שהמבקש היה בעל מניות בה. כאשר החברה התפרקה הסכימו בעלי המניות על תשריט לחלוקת הזכויות בחלקה ביניהם. בהתאם לחלוקה זו, ביום 3.5.2010 חתמו רמ"י והמבקש על חוזה חכירה (עיבודים חקלאיים לתקופה ארוכה) ביחס למקרקעין, אשר תוקפו מיום 1.9.2005 למשך 49 שנים (להלן: חוזה החכירה ). במסגרת החוזה התחייב המבקש לרשום את החכירה בלשכת רישום המקרקעין. לצד זאת, הודגש בחוזה כי לרמ"י אין "כל אחריות לתכנון החלוקה או קבילותה התכנונית" (סעיף 30 לחוזה החכירה). עוד צוין כי "החוכר מצהיר כי ידוע לו ששטח המגרש וגבולותיו אינם סופיים וכי עלולים לחול בהם שינויים כתוצאה משינויים בתכנון על פי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965, הסדר קרקעות וכיוצא באלה" (סעיף 20(א) לחוזה החכירה).
3.
בעקבות סכסוך בין בעלי המניות שהובא לפתחו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ביום 7.2.2018 ניתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה למבקש עומדת זכות לפעול לרישום המקרקעין, כפי שמופיע בתשריט החלוקה (ת"א 33845-08-16). בפסיקתה שניתנה בהמשך לכך ביום 26.3.2019, צוין כי פסק הדין חל רק על הצדדים להליך, וכי בעלי המניות האחרים אינם נותנים את הסכמתם בשם מי שלא צורף להליך. יובהר כי רמ"י לא הייתה צד להליך זה.
4.
ביום 31.12.2018 פנה המבקש לרמ"י על מנת שזו תחתום על תשריט החלוקה כדי שניתן יהיה לרשום את החכירה במקרקעין על שמו. עוד בטרם ניתנה תשובתה של רמ"י לגוף הדברים, ביום 18.7.2019 הגיש המבקש תביעה לבית משפט השלום, למתן צו עשה כנגד רמ"י, המורה לה לחתום על תשריט החלוקה לצורך רישום המקרקעין כחלקה נפרדת בלשכת רישום המקרקעין. בכתב הגנתה טענה רמ"י כי לא ניתן לחתום על התשריט כפי שהוגש לה, בין השאר משום שבמקרקעין מתוכננת "דרך גישה" אשר מהווה מקרקעי ייעוד, זאת בהתאם לתכנית מפורטת 225/03/6 משנת 1981 (להלן: התכנית המפורטת ). מנגד, המבקש טען כי הדרך אינה עוברת במקרקעין וכי ממילא חלה במקום תכנית מתאר מקומית משנת 2006 (251/02/6) (להלן: תכנית המתאר ) ,
הגוברת על התכנית המפורטת, ואשר בה הדרך אינה מופיעה.
5.
בית משפט השלום דחה את תביעת המבקש וקבע כי על-פי המצב התכנוני החל על המקרקעין, עוברת בהם דרך סטטוטורית, ולכן סירובה של רמ"י לחתום על תשריט החלוקה נעשה כדין. בית משפט השלום אימץ את עדותה של עובדת המועצה האזורית יואב, אשר הגישה תעודת עובד ציבור, ולפיה על המגרש חלה תכנית בה מסומנת דרך. במישור הפרשני, נקבע כי תכנית המתאר המאוחרת אינה כוללת הוראות מפורטות ואינה מבטלת את הדרך המופיעה בתכנית המפורטת. עוד קבע בית משפט השלום כי יש לבחון את המקרקעין לפי המצב התכנוני, ודחה את טענת המבקש שיש לתת משקל לעובדה שהמקרקעין אינם משמשים בפועל לצרכי ציבור. לצד זאת, בית משפט השלום העלה הסתייגויות ביחס להתנהלותה של רמ"י מול המבקש, ונמנע מלפסוק לה הוצאות.
6.
המבקש הגיש ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי ציין כי לא מצא להתערב בקביעות העובדתיות הנוגעות לקיומה של דרך סטטוטורית, והדגיש כי רמ"י פעלה בסבירות ובתום לב עת בסרבה לחתום על תשריט החלוקה, נוכח העובדה שלשיטתה קיימת בחלקה דרך סטטוטורית.
7.
בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקש מדגיש כי שתי הערכאות שדנו בעניינו הכירו בבעייתיות שאליה נקלע. לטענתו,
בקשתו מעוררת שאלות משפטיות עקרוניות החורגות מעניינם של הצדדים, שכן עולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי כי יש בידי רמ"י להחכיר קרקעות אשר לפי גרסתה מהוות מקרקעי ייעוד. עוד טוען המבקש כי לא היה מקום לשקילת שיקולים של סבירות ההחלטה בגדרי הליך אזרחי, ולחלופין כי סירובה של רמ"י לחתום על התשריט לוקה בחוסר תום לב. בנוסף, המבקש טוען כי היה על בית המשפט המחוזי להתערב בממצאים העובדתיים של בית משפט השלום, ככל שאלה נגעו לקבילותה של תעודת עובד הציבור שהוגשה ולשאלת קיומה של תכנית לדרך במקרקעין.
8.
לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דינה להידחות, בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, וזאת מבלי להיזקק לתגובתה של רמ"י . הבקשה אינה עומדת באמת המידה המחמירה שנקבעה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". על אף שהמבקש ניסה לשוות כסות עקרונית לבקשתו, מצאתי כי הבקשה נטועה בנסיבותיהם הקונקרטיות של הצדדים ונסבה בעיקרה על שאלות עובדתיות אשר נדונו והוכרעו על-ידי הערכאות הקודמות, בין השאר לגבי קיומה של "דרך" במקרקעין, ולכן אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית .
כמו כן, לא התרשמתי כי דחיית הבקשה תגרום לעיוות דין . בהקשר זה, אשוב ואזכיר, בגדר למעלה מן הצורך, כי הסכמת בעלי המניות ביחס לחלוקה אינה מחייבת את רמ"י, שלא הייתה צד לאותו הליך.
9.
סוף דבר: הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.
ניתנה ותוקנה היום, ד' באלול התשפ"ב (31.8.2022).
ש ו פ ט ת
_________________________
22046280_A02.docx
עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט,
https://supreme.court.gov.il