פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 463/04
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
המבקשת:
סלקום ישראל בע"מ
נ ג ד
המשיבה:
מטיל 2000 בע"מ
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.12.03
בתיק ה"פ 1279/03 שניתנה על ידי כבוד סגן הנשיא השופטת ר' אליעז
בשם המבקשת: עו"ד א'
מי-טל, עו"ד א' גרוס
בשם המשיבה: עו"ד פ'
פריצקי
החלטה
1.ביום 24.9.2003 פנתה המשיבה לבית משפט השלום, בבקשה למתן סעדים זמניים בנוגע להסכם שנחתם בין הצדדים. באותו שלב טרם הוגשה התובענה עצמה. המבקשת הגישה לבית המשפט בקשה לעיכוב הליכים, וזאת לאור סעיף בוררות המצוי בהסכם. במהלך הדיון בבית משפט השלום, הסכימו הצדדים על העברת הסכסוך לדיון בפני בורר, והבקשה לסעד זמני – נמחקה. להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.
דא עקא, שלטענת המבקשת כללה המשיבה בכתב התביעה שהוגש בבוררות, עניינים החורגים מתחום סמכותו של הבורר. לפיכך, פנתה המבקשת לבית המשפט המחוזי בהמרצת פתיחה, ובה עתרה למתן צווים זמניים שתכליתה מניעת דיון במסגרת הבוררות בעניינים החורגים, לטענתה, ממסגרת הסמכות. בית המשפט המחוזי הורה, בהחלטה לא מנומקת, על העברת הדיון לבית משפט השלום. כנגד החלטה זו מופנית בקשת רשות הערעור שבפני.
המבקשת סבורה, כי העברת הסכסוך לבוררות לא "נוצרה" בבית משפט השלום, שהרי הצדדים הסכימו – והדברים קיבלו ביטוי מפורש בפרוטוקול הדיון שם – כי הבסיס להעברת הסכסוך לבוררות הוא סעיף הבוררות שבהסכם – והוא בלבד. לפיכך, כך מוסיפה המבקשת וטוענת, אין לראות בבית משפט השלום "כבית משפט לבוררות", וממילא – בית המשפט המחוזי הוא המוסמך לדון בהמרצת הפתיחה. המשיבה מתנגדת לבקשה.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. דין הערעור להתקבל.
2.הפנייה להליך של בוררות יכול שתיעשה ביוזמתם של הצדדים לסכסוך (סעיף 8 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, להלן: חוק הבוררות ), ויכול שתיעשה ביוזמתו של בית המשפט. על מקרה אחרון זה חולש סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ), אשר לפיו "בית משפט הדן בענין אזרחי רשאי, בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות, וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות". ככלל, הסמכות העניינית לדון בענייני בוררות קנויה לבית המשפט המחוזי (סעיף 1 לחוק הבוררות), אולם כאשר העניין מועבר לבוררות על-ידי בית המשפט – אותו בית משפט הוא המוסמך לדון בענייני בוררות הקשורים לכך (סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט).
עולה מן האמור, כי מקום בו מעביר בית משפט השלום לבוררות עניין שהיה תלוי ועומד לפניו, מתוקף סעיף 79ב(א) לחוק בתי המשפט, יחולו על הליך הבוררות הוראות חוק הבוררות, אולם תחת בית המשפט המחוזי יבוא בית משפט השלום (רע"א 206/94 אחים עיני קונדיטוריה נ' שמחוביץ אהרון , תק-על 94(1) 7). תכליתה של הוראה זו היא לייעל ולפשט את ההליכים הסובבים את הבוררות, וליתן בידי בית המשפט שהעביר את הסכסוך לבוררות, ואשר מכיר, לפיכך, את פרטיו, את הסמכות להכריע בסוגיות המתעוררות במהלך הבוררות (רע"א 4369/02 דורון נ' דורון (טרם פורסם)). השאלה בענייננו היא, אפוא, האם העביר בית משפט השלום עניין אזרחי שנדון בפניו – לבוררות. שאם כן – יהא הוא בית המשפט המוסמך. ואם לאו – הסמכות קנויה לבית המשפט המחוזי.
3.בענייננו, הגישה כאמור המשיבה בקשה למתן סעדים זמניים כנגד המבקשת. התובענה טרם הוגשה אז. המבקשת, מצדה, פנתה לבית משפט השלום, וביקשה לעכב
את הדיון בבית המשפט ולהעביר את העניין להליך בוררות – על-פי סעיף הבוררות שבהסכם המקורי. לכאורה לא עוכבו ההליכים אך בפועל התוצאה היתה דומה. בדיון הושגה הסכמה בין הצדדים, וכך באו הדברים לכלל ביטוי בפרוטוקול:
"לאור העדר סמכות ענינית לבית משפט זה ולאור סמכות סעיף בוררות הכלול בהסכם נשוא הבקשות הנוכחיות, ולאור הסכמתנו ההדדית להעביר המחלוקת הכוללת להכרעת בורר יחיד, כלשון ההסכם בין הצדדים, מסכימים כי הבקשה לצו מניעה זמני תמחק ללא צו להוצאות, וכי מכוח בש"א 180438/03 [לאמור – הבקשה לעיכוב הליכים ולהעברת הדיון להליך של בוררות] ימונה עתה בורר...
הסכמה זו נעשית מכוח ההסכם, וההסכם בלבד, מבלי להקנות לפרטיכל הנוכחי מעמד של הסכם בוררות בפני עצמו או תיקון להסכם הקיים, ותוך שהצדדים מבטאים עתה בכך את רצונם ההדדי בקיום סעיף הבוררות ובקיום בוררות לגופה כמוסכם שם".
מיד לאחר מכן מופיעה החלטת בית המשפט, בזו הלשון:
"בש"א 180047/03 [לאמור – הבקשה למתן סעדים זמניים] נמחקת ללא צו להוצאות.
מבלי לגרוע מהאמור בסיפא דלעיל להסכמת ב"כ הצדדים ונציגי הצדדים – תם בכך הדיון גם בבש"א 180438/03, וגם זאת ללא צו להוצאות, בהסכמת הצדדים".
אף שהדברים אינם נהירים כל צורכם, עולה מן הפרוטוקול ומן ההחלטה, כי הצדדים חפצו להדגיש, שהפנייה לאפיק הבוררות נעשית על-פי הסכמתם – הסכמה שהיא עצמאית ומובחנת מן ההליך בבית המשפט ואף קודמת לו בזמן. לשון אחרת: הגם שנפתח הליך בבית משפט השלום (הבקשה למתן סעדים זמניים), ועל אף שהמבקשת עתרה לעיכוב הליכים ולהעברת הדיון להליך של בוררות, בסופו של יום הוסכם בין הצדדים כי המחלוקת תתברר בבוררות, כאשר הם מביעים דעתם כי בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית, ומבהירים כי הסכמתם "נעשית מכוח ההסכם, וההסכם בלבד". בית המשפט מחק, בהתאם, את הבקשה למתן סעדים זמניים, וציין – תוך הדגשה כי אין בכך כדי לגרוע "מהאמור בסיפא דלעיל להסכמת ב"כ הצדדים ונציגי הצדדים" – כי בכך תם הדיון גם בבקשה לעיכוב הליכים. בית משפט השלום הקפיד שלא לומר כי הוא מעביר את הדיון לבוררות.
4.בנסיבות אלה, סבורני כי הסמכות לדון בהמרצת הפתיחה נתונה לבית המשפט המחוזי. על כן, הערעור מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי תבוטל, והדיון יתקיים בבית המשפט המחוזי. המשיבה תישא בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך דינה בסכום כולל של 5,000 ₪.
ניתנה היום, י' בניסן תשס"ד (1.4.04).
ש
ו פ ט