פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4630/22
לפני:
כבוד השופט י' כשר
המבקשת:
אסתר זבורוב
נ ג ד
המשיב:
עמיאל לוי
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, מיום 27.04.2022, בע"א 41791-03-22 (כב'
השופטת
מ' בן-ארי
)
בשם המבקשת:
בעצמה
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 41791-03-22 (השופטת
מ' בן-ארי ), מיום 27.4.2022. במסגרת פסק הדין נדחה הערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון בת"ט45751-07-21 (הרשמת הבכירה ל' ירון ), מיום 17.1.2022, בגדרו דחה בית המשפט את התנגדות המבקשת לביצוע שטר, והורה על שפעול הליכי הוצאה לפועל כנגדה. זאת, בשל הימנעות המבקשת מהפקדת סכום של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, שנקבעה כתנאי לדיון בהתנגדות.
הרקע
1.
הבקשה שלפניי עניינה בתיק הוצאה לפועל שנפתח כנגד המבקשת לפני למעלה מ-30 שנה , ביום 16.10.1990, בגין שיק על סך 5,138 ₪, החתום לכאורה על ידי המבקשת כמושכת, לפקודתו של המשיב, ונושא תאריך 26.7.1989 (להלן: התיק ).
2.
בחלוף כשלושים שנה ממועד פתיחת התיק, ביום 30.6.2021, הגישה המבקשת התנגדות לביצוע השטר, וכן בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות. המבקשת טענה, בין היתר, כי סכום של 5,000 ₪, מתוך סכום השיק הכולל, נפרע בדרך של תשלום סכום זה, במזומן, למשיב.
פסק הדין החלקי וההחלטה שניתנו על ידי בית משפט השלום
3.
ביום 5.12.2021 קיים בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ל' ירון ) דיון בהתנגדות המבקשת ובבקשה להארכת מועד הגשת ההתנגדות. במסגרת דיון זה ניתן " פסק דין חלקי " הכולל למעשה פסק דין חלקי והחלטה, כדלקמן: בית המשפט דחה את התנגדות המבקשת ביחס לסכום של 138 ₪ מאחר שלפי טענת המבקשת בוצע תשלום של 5,000 ₪ בלבד (פסק הדין החלקי); וקבע ביחס לסכום שנותר, 5,000 ₪, כי יש לברר את הטענה בדבר תשלום סכום זה לפרעון השיק, וזאת בכפוף להפקדת סכום של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, תוך 30 יום, קרי – עד ליום 4.1.2022 (ההחלטה).
לעניין התניית מתן הרשות למבקשת להתנגד לביצוע השיק בהפקדת הסכום האמור, בית משפט השלום נימק את החלטתו, כדלקמן:
"בנסיבות מושא העניין, ראיתי לנכון להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת הסך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט, וזאת בהינתן שלא שוכנעתי כי ההתנגדות הוגשה במועד. בהקשר זה אבהיר כי המבקשת נמנעה מלציין את המועד המדויק בו נודע לה אודות הליכי ההוצאה לפועל, שנפתחו נגדה עוד בשנת 1990, הן במועד חקירתה והן במסגרת תצהירה. אוסיף כי בחקירתה של המבקשת נשאלה האם הגישה בקשה מטעמה לתיק ההוצאה לפועל בשנת 1996, ולא מצאתי כי בתשובתה שללה האמור."
4.
זה המקום לציין כי בהחלטתו זו הלך בית משפט השלום כברת דרך ארוכה, לפנים משורת הדין, לטובת המבקשת, בהינתן השיהוי יוצא הדופן בהגשתה של ההתנגדות.
לעניין זה יצוין כי בעת מתן ההחלטה האמורה, הונחה בפני בית המשפט ראיה לכאורה לפיה המבקשת ידעה על פתיחת התיק עוד בשנת 1996. היום, במסגרת הבקשה שלפניי, ראיה זו הפכה לעובדה, שכן המבקשת בעצמה מאשרת כי היא הגישה באותה השנה בקשה לביטול צו הבאה ותסקיר במסגרת התיק שנפתח כנגדה.
5.
על אף זאת, המבקשת נמנעה מהפקדת הסכום האמור במסגרת הזמן שקבע בית משפט השלום. במקום לבצע את ההפקדה, ובכך לאפשר את קיום ההליך בעניין התנגדותה של המבקשת ואת שמיעת טענותיה לגופן, נקטה המבקשת בשורה ארוכה של צעדים פרוצדוראליים, כפי שיתואר להלן.
מפסק הדין החלקי וההחלטה (מיום 5.12.2021) ואילך
6.
ביום 14.12.2021 הגישה המבקשת לבית משפט השלום " בקשה לביטול ההחלטה ", בה מבוקש לבטל הן את פסק הדין החלקי והן את ההחלטה מיום 5.12.2021.
7.
בינתיים, הגיע המועד האחרון שקבע בית משפט השלום לביצוע ההפקדה (4.1.2022). או אז, באותו היום, הגישה המבקשת בקשה להארכת המועד שנקבע להפקדת הסכום האמור, וזאת בשל עיכוב בהסדרת ייצוגה המשפטי על ידי הלשכה לסיוע משפטי. אגב, יוער כי הקשר שבין תואנה זו לבין אי-ביצוע ההפקדה אינו ברור.
באותו היום, התקבלה החלטת "פתקית" בעניין, בה צוין כי: " לא צורפה עמדת הצד שכנגד ".
8.
בהמשך, ביום 11.1.2022, הגישה המבקשת לבית משפט השלום " בקשה דחופה בהיעדר של תגובה למתן החלטה ", בה נטען כי המשיב נמנע מלהגיב לבקשה להארכת מועד ההפקדה שהגישה המבקשת, ומשכך יש לקבל החלטה בעניין גם בהיעדר תגובתו.
9.
ביום 13.1.2022 דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ל' ירון ) את בקשתה של המבקשת לביטול ההחלטה, וזאת מן הטעם כי, הלכה למעשה, מדובר בערעור על פסק הדין ועל ההחלטה של בית משפט השלום מיום 5.12.2021.
כמו כן, בהחלטה נפרדת שניתנה באותו היום, דחה בית משפט השלום (הרשמת הבכירה ל' ירון ) את בקשתה של המבקשת להארכת מועד ההפקדה, וקבע כי: " ככל שלשיטת המבקשת חל שינוי נסיבות בגינן מבוקשת הארכת מועד להפקדת הסכום האמור, עליה לצרף תצהיר לתמיכה בנטען בבקשה בצירוף אסמכתאות מתאימות ".
תצהיר ואסמכתאות כאמור לא הוגשו על ידי המבקשת, וההפקדה לא בוצעה.
10.
ביום 17.1.2022 הגיש המשיב " בקשה לדחיית ההתנגדות ". באותו היום, קבע בית משפט השלום בפסק דין (הרשמת הבכירה ל' ירון ) כי מאחר שטרם בוצעה ההפקדה, יש לדחות את התנגדות המבקשת לביצוע השטר בסכום של 5,000 ₪, ולהורות על שפעול הליך ההוצאה לפועל כנגדה.
11.
בהמשך, ביום 10.2.2022, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי בקשת רשות ערעור (רע"א 24485-02-22) על פסק הדין וההחלטה שנתן בית משפט השלום ביום 5.12.2021, בטענה כי טענות המבקשת לגופה של החבות לא נסתרו.
12.
בהחלטתו מיום 6.3.2022, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת ו' פלאוט ) את בקשת רשות הערעור של המבקשת, משמצא כי החלטת בית משפט השלום להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדה, מן הטעמים שפורטו באותה החלטה, התקבלה תוך הפעלה סבירה של שיקול דעת המוקנה לבית המשפט, ועל כן אין להתערב בה. כמו כן, בית המשפט לא מצא לנכון להתערב בפסק הדין אשר דחה את ההתנגדות ביחס לסכום של 138 ₪, מן הטעם שניתן לכך בפסק הדין.
13.
משלא השלימה המבקשת עם ההחלטה האמורה מיום 6.3.2022, הגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי, ביום 20.3.2022, ערעור בזכות (ע"א 41791-03-22) על פסק הדין של בית משפט השלום מיום 17.1.2022, במסגרתו התבקש ביטול פסק הדין הדוחה את התנגדותה של המבקשת לביצוע השטר משלא בוצעה ההפקדה, וכסעד נלווה, ביטול ההחלטה מיום 13.1.2022 שדחתה את הבקשה לקבלת ארכה במועד ההפקדה.
14.
בפסק דינו המנומק מיום 27.4.2022, שהינו מושא הבקשה שלפניי, דחה בית המשפט המחוזי (השופטת מ' בן-ארי ) את הערעור. נקבע כי מאחר שבית המשפט המחוזי כבר נדרש לעניין דחיית ההתנגדות בסכום של 138 ₪ במסגרת בקשת רשות הערעור שהוגשה, לא קמה למבקשת זכות השגה נוספת בעניין זה לבית משפט מחוזי.
באשר לערעור המבקשת בעניין דחיית התנגדותה בסך של 5,000 ₪, בית המשפט המחוזי הסביר כי משעה שהמבקשת לא הפקידה את הסכום שנקבע, דחיית הבקשה כמוה כפסק דין הנתון לערעור בזכות. בית המשפט עמד על הקושי הקיים בכך שבית משפט מחוזי יידרש לנושא שכבר נידון בפסק דין של
אותה הערכאה (במסגרת ההחלטה מיום 6.3.2022, אשר דחתה את בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי). מכל מקום, חזר וקבע בית המשפט כי אין להתערב בעניין ולהידרש לגופן של טענות המבקשת, וזאת משום שההוראה בדבר ההפקדה מאזנת כראוי בין העיכוב המשמעותי שבהגשת ההתנגדות, לבין זכותה של המבקשת להישמע.
בקשת רשות הערעור דנן
מכאן הבקשה שלפניי, במסגרתה טוענת המבקשת, בין היתר, כי הערכאות השונות שדנו בעניינה לא עסקו באף שלב בטענות הנוגעות לעצם חבותה.
במסגרת טענות אלה, המבקשת מצביעה על קיומם של פגמים שנפלו בתיק ההוצאה לפועל, לטענתה, ביניהם: סכום החוב הנטען בתיק שולם במלואו למשיב, ומשכך, המשיב הגיש את הבקשה לביצוע השטר בתרמית ותוך הטעיית לשכת ההוצאה לפועל; השיק ניתן למשיב כחלק מעסקה שנערכה בין בעלה לשעבר של המבקשת לבין המשיב, ולמבקשת אין כל קשר לעניין; המבקשת לא ידעה על קיומו של השיק והיא איננה מי שחתמה עליו בפועל; לא נמסרה לידי המבקשת הודעת אזהרה על פתיחת התיק כנגדה. על בסיס טענות אלה טוענת המבקשת כי אין מקום לאפשר את ביצוע השטר כנגדה.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות ובפסקי הדין שניתנו בעניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלא צורך בקבלת תגובה.
16.
כידוע, רשות ערעור ב-"סיבוב שלישי", תינתן במקרים חריגים, בהתקיים לפחות אחד משני התנאים החלופיים הבאים: (1) המקרה מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים; (2) מתן רשות ערעור דרוש כדי למנוע עיוות דין (תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי )). בבקשת רשות הערעור שלפניי, כלל לא ניסתה המבקשת לשכנע כי טענותיה עומדות באחד מתנאים אלה. ממילא, לא מצאתי כי יש בנטען בבקשה כדי להצדיק מתן רשות ערעור ב-"גלגול שלישי".
17.
אוסיף ואעיר כי חלק ניכר מטענות המבקשת בבקשה שלפניי, הן טענות הנוגעות לעצם חבותה של המבקשת בפרעון השטר. המבקשת טוענת כאמור כי טענות אלה לא נידונו באף שלב, ומכאן שיש לדון בהן כעת. טענות אלה הינן למעשה טענות הנוגעות להתנגדות עצמה. ברם, משהתנגדות זו תלויה ברשות בית המשפט, משרשות זו הותנתה בהפקדה, ומשההפקדה מעולם לא בוצעה – ברי כי לא היה מקום לדון בטענות אלה לגופן בהליכים הקודמים, כמו גם בהליך שלפניי. בהקשר זה, אזכיר אפוא עובדות יסוד ועובדות מיוחדות למקרה דנן:
על חייב בתיק הוצאה לפועל, המתנגד לביצוע
שטר כנגדו, לזכות תחילה ברשות בית המשפט להתגונן (ראו: סעיף 81א(ג) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ); וגם: תקנה 20(א) לתקנות סדר הדין). האפשרות להגשת בקשה לקבלת רשות זו תחומה בזמן (ראו: סעיף 81א(ג1) לחוק ההוצאה לפועל, הקובע מגבלת זמן של שלושים ימים, מיום המצאת האזהרה, להגשת התנגדות לבקשה לביצוע שטר).
בענייננו, כאמור, כנגד המבקשת הוגשה בקשה למימוש שטר, במסגרת תיק הוצאה לפועל שנפתח לפני כ-30 שנה. בנסיבות אלה, ומשהמבקשת לא הגישה בקשת התנגדות למימוש השטר במסגרת מגבלת הזמן הנתונה, מתן הרשות להתגונן תלוי במתן ארכה. בית משפט השלום מצא לנכון ליתן ארכה למבקשת, ולאפשר לה להתגונן ביחס למרבית סכום השטר (5,000 ₪), בשל טענותיה לגופו של עניין. זאת, על אף השיהוי יוצא הדופן בהגשת התנגדותה של המבקשת, וספק רב לגבי קיומו של הסבר מספק לכך. אולם, לאור שיהוי זה, מצא לנכון בית משפט השלום להתנות את רשותה של המבקשת להתגונן בתנאי – הפקדת סך של 1,500 ₪ בקופת בית המשפט.
תקנה 20(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת כי: " בית המשפט רשאי להתנות רשות להתגונן בתנאים, לרבות בדבר מתן ערובה ". שיקול הדעת שמקנה התקנה, לגבי אם ובאילו תנאים לתת רשות להתגונן, הוא רחב. החלטת בית משפט השלום להתנות את מתן הרשות למבקשת להתגונן בהפקדה (של סכום קטן ביחס לסכום הכולל של החוב המעודכן בתיק) הייתה סבירה לחלוטין, ואף הקלה עם המבקשת.
החל מנקודת זמן זו, הייתה זו המבקשת, שבמחדלה, המלווה בשורה של צעדים פרוצדוראליים שפורטו לעיל, הביאה לאי-קיום התנאי שקבע בית המשפט, ומכאן למתן פסק הדין נגדה ולדחיית התנגדותה.
בנסיבות אלה, לא רק שלא מתעוררת כל שאלה המתאימה להידון ב-"סיבוב שלישי", אלא שגם בטענת המבקשת כנגד הלגיטימיות של התוצאה לפיה טענותיה לא נשמעו באף שלב לגופן, אין בה כל ממש.
18.
עוד אתייחס לטענה נוספת של המבקשת, שנטענה לראשונה במסגרת הבקשה שלפניי, לפיה החלטת בית המשפט מיום 13.1.2022, בעניין הפגמים שנפלו בבקשתה להארכת מועד ההפקדה, לא התקבלה אצלה עד ליום 23.1.2022 (קרי, רק לאחר מתן פסק הדין מיום 17.1.2022, אשר דחה את התנגדות המבקשת ביחס לסכום של 5,000 ₪). אף על כך אין למבקשת להלין. זאת שכן, המבקשת נמנעה מביצוע ההפקדה, למרות שידעה כי המועד האחרון להפקדה חלף, ולמרות שידעה כי לא ניתנה החלטה כלשהי שהאריכה את מועד ההפקדה. האחריות לוודא שלא תצא המבקשת וידיה על ראשה, אם וכאשר תידחה בקשתה, הייתה מוטלת על כתפייה של המבקשת, ואין לה להלין אלא על עצמה.
19.
על בסיס כל האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
משלא נתבקשה תשובת המשיב, ובהתחשב בנסיבותיה האישיות של המבקשת, אין צו להוצאות .
ניתנה
היום, ט' באלול התשפ"ב (5.9.2022).
ש ו פ ט