רע"א 4636/16 שי יוסף נ. עו"ד רונן ויינברג , מנהל מיוחד

1.המבקש מצוי בהליך פשיטת רגל. במסגרת זו נקבע בית המשפט המחוזי בבאר שבע, בין היתר, כי התשלום החודשי שעליו לשלם יגדל לסך של 4,500 ש"ח, וכן הוראות נוספות הקשורות לחברה שבה מועסק המבקש, אשר שייכת לאשתו (פש"ר 12377-06-13, כב' השופט ע' כהן ). בפרט, נקבע כי הוא "יסדיר את פעילותו" תוך הפסקת העבודה בחברה על שם אשתו, כך שההכנסות מעבודתו בפועל תיוחסנה לו, ולא לחברה שאינה בבעלותו. מכאן הבקשה למתן רשות ערעור. לטענת המבקש, החלטות אלה ניתנו מבלי שהוגשה בקשה מתאימה בתיק ומבלי שניתנה לו או לאשתו האפשרות להשמיע את עמדתם בסוגיות אלה. עוד נטען נגד ההחלטות גופן, העיתוי שבו ניתנו והעדר הנמקה הולמת. מנגד מטעימים המשיבים – המנהל המיוחד ובאת כוח כונס הנכסים הרשמי – כי אין הצדקה להתערב בהחלטה, אשר נטועה בהתנהלותו של המבקש ובנסיבות העובדתיות של התיק. עוד הם מוסיפים כי ההחלטות מושא הבקשה מוצדקות לגופן, וכי לא נפל פגם בהנמקה או בזכות הטיעון של המבקש.

2.ערכאה קמא השתיתה את החלטותיה על התשתית העובדתית שהונחה לפניה, ואיני מוצא בהן פגם. הסכום שנקבע כי על המבקש לשלם בכל חודש עולה בקנה עם טבלת ההכנסות וההוצאות שצירף במסגרת ההליך, כמו גם עם הסכום שהמבקש עצמו הציע לשלם במסגרת בקשת ההפטר שהגיש. די בבחינה כוללת של בית המשפט ביחס לסכומים ולסעיפים השונים כדי להגיע למסקנה שההחלטה מושא הבקשה אינה מגלה טעות על פניה. כמובן, ניתן להתייחס לפרט זה או אחר, אך במקרה הנוכחי לא נראה שנפלה טעות, גם ביחס להנמקה. אף דינה של הטענה בדבר הסדרת אופן פעילותו של המבקש אינה מעלה עילת התערבות. כפי שעולה מן הממצאים שהוגשו, המבקש הוא הרוח החיה בפעילות החברה, הרשומה על שם אשתו. אף אם נכונה טענתו כי היא מסייעת לו בריכוז הניירת, אין בכך הצדקה לרשום את החברה על שמה ולרשום אותו כעובד שלה, תוך חלוקת הכנסות החברה בהתאם. לבסוף, לא מצאתי כי נפל פגם דיוני כלשהו. המבקש קיבל הזדמנות להעלות את טענותיו במסגרת ההליך, ובכלל זה ביחס לפעילותו ולאפשרות שישלם בכל חודש את הסכום שהושת עליו או סכום קרוב. גם ההחלטות ניתנו במסגרת סמכותו של בית המשפט של פשיטת רגל (ראו למשל סעיפים 178 ו-181 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980).

3.הבקשה נדחית. ממילא מתייתרת הבקשה לעיכוב ביצוע. בנסיבות העניין, ולא בלי היסוסים, אמנע מעשיית צו להוצאות בבקשה זו.