פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
4643/13
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשים:
1. עזבון המנוח שרוף סלמאן
2. סמוח שרוף
3. עליה שרוף
4. קיסר שרוף
5. שריף שרוף
6. מערוף שרוף
נ ג ד
המשיבים:
1. משרד הבטחון - מדינת ישראל
2. כפיר בטחון ומיגון אלקטרוני
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי חיפה בת"א
046730-01-12
שניתנה ביום 02.06.2013 על ידי כבוד השופט ד"ר ע' זרנקין
בשם המבקשים:
עו"ד רמי חלבי
בשם המשיב 2:
עו"ד תמר קרת ועו"ד בן גופמן
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין) מיום 2.6.2013, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להורות למשיבה 2 להמציא שורה של מסמכים במסגרת הליכי גילוי מוקדם.
1.
בחודש ינואר 2012 הגישו המבקשים תביעה נגד המשיבים. על פי האמור בכתב התביעה, המנוח (אשר המבקש 1 הוא עזבונו) עבד כמאבטח מטעם המשיבה 2, ובחודש מאי 2002 (קרי כ-6 שנים עובר להגשת התביעה), שם קץ לחייו באמצעות אקדח שסופק לו על ידי המשיבה 2.
ביום 10.2.2013 העבירו המבקשים למשיבים דרישה לגילוי שורה של מסמכים. בדיון שהתקיים ביום 11.4.2013 הורה בית המשפט למשיבים להעביר למבקשים בתוך 30 יום את המסמכים "אשר יהא לאל ידם לאתר למרות הזמן הרב שעבר מאז האירוע נשוא התביעה".
2.
ביום 16.5.2013 הגישו המבקשים בקשה לבית המשפט להורות למשיבה 2 להגיש שורה של מסמכים (להלן: הבקשה ). בחלוף 10 ימים, ביום 26.5.2013, כתבה המשיבה 2 מכתב לבא כוח המבקשים, ובו טענה כי עקב השיהוי בהגשת התביעה נוצר קושי לאתר את המסמכים. המשיבה 2 פירטה מהם המסמכים המצויים בחזקתה, תוך שהיא שומרת לעצמה הזכות להוסיף מסמכים נוספים לתצהיר גילוי המסמכים ככל שיימצאו כאלה.
למחרת היום, ביום 27.5.2013, הגישה המשיבה 2 לבית המשפט את תגובתה לבקשה, בה טענה – ברוח מכתב התשובה הנ"ל שנשלח לבא כוח המבקשים – כי מילאה אחר הוראות בית המשפט, וכי ככל שיעלה בידה לאתר מסמכים נוספים, אלו יצורפו לרשימת המסמכים ויתאפשר בהם עיון כמקובל.
ביום 2.6.2013 דחה בית משפט קמא את הבקשה, בציינו כי "ככל שהנתבעת [המשיבה 2 – י.ע.] טוענת שלא עלה בידיה לאתר את חלקם של המסמכים שגילויים מתבקש, וזאת מחמת השיהוי הרב בהגשת התביעה, אין טעם לחייבה מה שלא נמצא בחזקתה".
על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי.
3.
יצויין כי ביום 30.6.2013, שלשה ימים לאחר הגשת הבקשה לבית משפט זה, התקיים דיון נוסף בבית משפט קמא, בסיומו קבע השופט זרנקין כי –
"ככל שמי מן הנתבעים טרם הגיש תצהיר גילוי מסמכים יעשה כן תוך 15 ימים. איני רואה צורך ליתן הוראות נוספות בקשר עם גילוי המסמכים לאור הצהרת ב"כ הנתבעים כי כל המסמכים שנמצאים תחת ידם נמסרו לב"כ התובע במכתב, ותצהירים בעניין זה יוגשו כאמור בתוך 15 יום".
4.
בבקשתם טוענים המבקשים כי המסמכים המבוקשים על ידם חשובים לבירור התביעה; כי טענת המשיבה 2 כי לא עלה בידיה לאתר את המסמכים לא נתמכה בתצהיר, ועל כן שגה בית משפט קמא בכך שהסתמך עליה; כי מדובר במסמכים אשר חזקה עליהם כי נמצאים בחזקתה של המשיבה 2; וכי טענתה של המשיבה 2 כי המסמכים לא נמצאים ברשותה הועלתה רק ביום 27.5.2013, בעוד שהפניה הראשונה אליה בעניין זה נעשתה כבר ביום 10.2.2013.
המשיבה 2 טוענת, מנגד, כי החלטת בית משפט קמא היא מסוג ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור. לגופה של בקשה, המשיבה 2 טוענת כי המבקשים הם אלה שיצרו את הקושי לאתר את המסמכים, הנובע מהשיהוי בהגשת התביעה. המשיבה טוענת כי עברה שינויים ארגוניים היוצרים קושי באיתור המסמכים, ומבהירה כי בהתאם להחלטתו של בית משפט קמא מיום 30.6.2013, תצהיר מטעמה הועבר למבקשים ביום 21.7.2013.
5.
דין הבקשה להידחות.
עיון בבקשת גילוי המסמכים שהוגשה על ידי המבקשים, מעלה כי זו מונה 17 סעיפים המפרטים מסמכים מסוגים שונים. חלקם מסמכים ספציפיים (כגון צילומי רישיון האקדח של המנוח), וחלקם כלליים (כגון "כל המסמכים המתעדים את מסירת הנשק וכדורים לידי המנוח"; "העתק כל פוליסות הביטוח ומכל סוג אשר היה מבוטח בהם המנוח בגין תקופת העסקתו"; "כל מסמך שלא הוזכר לעיל ואשר יש לו קשר ישיר או עקיף להעסקת המנוח...").
אשר למסמכים הכלליים, הרי שבהתאם להוראת סעיף 1(10) לצו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור), התשס"ט-2009, החלטה בעניין גילויים אינה מסוג ההחלטות לגביהן תינתן רשות ערעור. אי לכך, אין מקום כלל להידרש לבקשת המבקשים ביחס אליהם.
אשר למסמכים הספציפיים (והדברים במהותם יפים גם ביחס למסמכים הכלליים), הרי שבהתאם להחלטתו של בית משפט קמא מיום 30.6.2013, המשיבה 2 העבירה למבקשים תצהיר בו פורטו המסמכים הנמצאים בחזקתה (כאמור, החלטה זו ניתנה 3 ימים לאחר שהוגשה הבקשה שלפניי). בכך, כך נראה, נשמט הבסיס תחת נימוקם העיקרי של המבקשים, אשר הדגישו בבקשתם באותיות של קידוש לבנה כי טענת המשיבה 2 ולפיה לא עלה בידיה לאתר את המסמכים, הוגשה ללא תצהיר.
עוד אזכיר את ההלכה לפיה "אין אחרי תצהיר גילוי מסמכים ולא כלום" (רע"א 6823/05 , אברהם רואימי נ' בנק לאומי לישראל
פסקה 6 והאסמכתאות שם (12.1.2006) ;
רע"א 2376/13
רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן בפסקה 17 (8.7.2013)).
משאלו הם פני הדברים, תמיהה היא מה מצאו המבקשים לעמוד על בקשתם, הלוא כפי שציין בית משפט קמא, מה טעם יש להורות למשיבה 2 לגלות מסמכים אשר היא מצהירה כי לא עלה בידה לאתר? בהקשר זה יש לציין כי בתצהירה שמרה המשיבה 2 על זכותה לצרף מסמכים נוספים ככל שיעלה בידה לאתרם. חזקה אפוא על המשיבה 2 כי ככל שיעלה בידה לאתר מסמכים נוספים, יובא הדבר לידיעתם של המבקשים בהקדם.
6.
בנסיבות אלה, אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא.
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש ישא בהוצאות המשיב 2 בסך 2,000 ₪.
ניתנה היום, כ"ב אלול התשע"ג
(28.8.2013).
ש ו פ ט