רע"א 4653-23 רע"א 4653-23

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' אברהם) בת"א 37858-05-23 מיום 1.6.2023, בה הורה על גילוי מידע הנוגע לצדדים שלישיים אליהם הועברה החזקה במקרקעין מושא מיזם משותף שבין הצדדים.

1.ברקע לבקשה, ובתמצית שבתמצית, הסכם שותפות שנחתם ביום 2.5.2018 בין המבקשים למשיבות 3-2 (להלן: הסכם השותפות), בו הוקמה משיבה 1 (להלן: השותפות) לשם הקמת מיזם משותף לעיבוד מקרקעין, וגידול ומכירת תוצרת חקלאית. בהסכם השותפות נקבע כי מבקשים 4-2 (להלן: לויט) יעמידו לשימוש השותפות מקרקעין אשר נמצאים בבעלותם הפרטית לצורך עיבודם, תחזקותם וטיפול בתוצרת החקלאית שבהם על ידי השותפות. בד בבד, נכרת בין לויט לשותפות הסכם שיווק בו הוסכם כי השותפות תעבד מקרקעין נוספים, בקשר למקרקעין נוספים בשטח של כ-800 דונם (להלן: המקרקעין הנוספים), אשר לגביהם צוין כי לויט הם בעלי זכויות לעיבודם (להלן: הסכם השיווק). בשלב מסוים היחסים בין הצדדים עלו על שרטון, התכנית העסקית לא נשאה פרי ובין הצדדים נתגלעו מחלוקות שונות בקשר למערך ההסכמים שביניהם.

2.על רקע המחלוקות שבין הצדדים, והודעת המבקשים כי בכוונתם לפתוח בהליכי בוררות בהתאם לתניית הבוררות הקבועה בהסכם השותפות ובהסכם השיווק, הוגשה ביום 15.5.2023 מטעם השותפות ומשיבה 2 (להלן: המשיבות) בקשה לבית המשפט המחוזי בנצרת למתן "צו מניעה זמני, מינוי כונס נכסים זמני וצו עשה למסירת מידע" בה התבקש בית המשפט ליתן סעדים שונים. בין היתר, ובחלק הרלוונטי לענייננו, נטען בבקשה כי המקרקעין הנוספים ועליהם ההשקעות שהשקיעה השותפות, הועברו או הושבו לחזקתם של צדדים שלישיים, חלקם קרובי משפחתם של לויט, כאשר לויט מסרבים לגלות את פרטיהם של אותם צדדים שלישיים. נטען כי לויט נוהגים בקרקע כבשלהם ו"גוזלים" בכך את השותפות. לפיכך התבקש בית המשפט ליתן צו עשה שיורה ללויט למסור את המידע הנוגע לזהותם של אותם צדדים שלישיים אשר עושים שימוש או מחזיקים במקרקעין וכן כל מסמך או הסכם שנחתם עם אותם צדדים שלישיים בקשר למקרקעין.

3.בהחלטתו מיום 1.6.2023 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה באופן חלקי. באשר למתן צו עשה שהתבקש, הורה בית המשפט, נוכח המחלוקת בין הצדדים בקשר להפרת ההסכמים שעתידה להתברר בהליך בוררות, וההתחשבנות שתידרש בין הצדדים בקשר לנכסי השותפות, כי על המבקשים להעביר למשיבות את פרטי הצדדים השלישיים ואת כל פרטי ההתקשרות עמם בנוגע להעברת או החזרת נכסי השותפות, לרבות כל הסכם אחר או מסמך הנוגע לשותפות ומסדיר את היחסים בין לויט לבין אותם צדדים שלישיים, וזאת עד ליום 20.6.2023.

4.מכאן לבקשה שלפנַי בה נטען כי לבית המשפט המחוזי לא הייתה סמכות ליתן צו עשה "קבוע" כבר בשלב הדיון בבקשה למתן סעד זמני, שכן לאחר חשיפת המידע והמסמכים שהתבקשו יהיה בגילוי המידע משום מהלך "בלתי הפיך". זאת שעה שמדובר בסעד זמני הזהה לסעד העיקרי, שניתן היה לקבלו רק לאחר בירור זכאותן המשפטית של המשיבות לקבלו במסגרת הליך הבוררות, וכאשר קבלת הסעד משמעותה הפיכת הדיון בנוגע לזכאותן לסעד זה לתאורטי. עוד נטען, כי מדובר בחריגה מתחום הסעדים הזמניים שניתן לקבלם לפי סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: חוק הבוררות), שכן מדובר בצו עשה קבוע להבדיל מסעד זמני. כן נטען, כי בכל מקרה לא הייתה הצדקה ליתן צו עשה בנסיבות העניין שכן המשיבות לא הצביעו על כל תוצאה קשה שתגרם כתוצאה מאי-מתן המידע והמסמכים הנוגעים לצדדים שלישיים. לצדה של הבקשה, שהוגשה שלשום, הוגשה בד בבד בקשה לעיכוב ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי, המורה על מסירת המידע עד היום.

5.דין הבקשה להידחות. אכן, הסעדים מכוח סעיף 16(א)(5) לחוק הבוררות הם מטבעם בעלי אופי זמני. אולם מכוח סעיף זה (שכותרתו "סמכויות-עזר של בית המשפט"), נתונה גם הסמכות לבית המשפט ליתן "צו עשה", ובכלל זה הסמכות ליתן סעד אשר נועד לאפשר את קיומו של הליך הבוררות גם אם אינו בא בגדר "סעד זמני" רגיל (ראו למשל: רע"א 5526/18 יפה נ' דיאמנט, פסקה 26 (13.12.2018)).

6.לגופו של עניין, כל שנקבע בהקשר זה על ידי בית המשפט המחוזי הוא כי על המשיבות למסור מידע בנוגע לזהות הצדדים השלישיים והמערך ההסכמי עמם – אשר נדמה כי אין חולק שהן "מעלימות" מהמבקשים – הרלוונטי לגבי מכלול הטענות בקשר להפרת ההסכמים שבין הצדדים. טענתם הכללית של המבקשים כי מדובר בסעד שיגרום לנזק "בלתי הפיך" כלל איננה ברורה. כך גם באשר לטענה כי מדובר בסעד "החופף" את הסעד העיקרי באופן אשר "מאיין את ניהול ההליך". אין מדובר כלל בסעד אשר משנה את המצב הקיים או מכריע במערך הזכויות והחובות שבין הצדדים. לכל היותר, מדובר בסעד אשר נועד לאפשר הבהרת התמונה המלאה בנוגע למערך הזכויות והחובות בקשר למקרקעין מושא הסכסוך, כדי להקל על בירור הסכסוך עם כל הצדדים הקשורים לו. אין אפוא כל עילה להתערב בהכרעת בית המשפט המחוזי להיענות לבקשה בכל הנוגע לסעד זה.

הבקשה נדחית כאמור. ובשולי הדברים אבל לא בשולי חשיבותם. החלטת בית המשפט המחוזי מושא הערעור ניתנה ביום 1.6.2023 כאשר המועד למסירת המידע נקבע עד ליום 20.6.2023. לא ברור אפוא מדוע הבקשה לעיכוב ביצוע החלטה זו הוגשה רק שלשום, בסמוך לפקיעת המועד להעברת המידע. התנהלות דיונית מעין זו בלתי מתקבלת על הדעת ובלתי תקינה, והיא אף מכשירה אי-מילוי הוראות בית המשפט. חסד אני עושה עם המבקשים שאינני מחייבם בהוצאות לטובת אוצר המדינה.