רע"א 4670/00 חיה גבאי נ. שלמה גבאי

בין המבקשת למשיב 2 התקיימו הליכים משפטיים, שבמרכזם מחלוקת בנוגע לבעלות בדירה ברמת-גן. בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו דחה את תובענת המבקשת, וחייב את בא-כוחה בתשלום הוצאות אישיות בסך 3,500 ש"ח. בית-משפט זה קיבל את ערעור המבקשת, החזיר את התיק לבית-המשפט המחוזי להשלמת ראיות וטענות, וביטל את החיוב בהוצאות אישיות שהוטל על בא-כוחה של המבקשת.

לאחר שהוחל בשמיעת עדויות נוספות, נקבע התיק להמשך ולסיום לתאריך 1.6.00. לישיבה זו לא הופיע בא-כוח המבקשת. לפיכך ניתנה, בהעדרו, החלטה, כי הצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב. המבקשת הגישה בקשה לביטול החלטה, בה נטען, כי בא-כוחה לא הגיע לדיון עקב טעות שנפלה ביומנו.

בית-המשפט המחוזי (השופטת דרורה פלפל) פסקה, כי החלטתה בנוגע להגשת סיכומים בכתב תבוטל, ותחתיה נקבע מועד להמשך שמיעת העדויות. עם-זאת נקבע, כי קיום הדיון במועד זה מותנה בכך שהמבקשת תשלם, עובר למועד שנקבע, סך של 15,000 ש"ח לכל אחד מבאי-כוח המשיבים, היינו סכום כולל של 30,000 ש"ח (להלן: ההחלטה השנייה). בקשה שהגיש המבקשת לעיכוב ביצוע החלטה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט המחוזי.

מכאן הבקשה שלפניי, בגדרה מבקשת המבקשת, כי יבוטלו החלטות בית-המשפט המחוזי, המונעות מהמבקשת מלקבל את יומה בבית-המשפט. כן מתבקש עיכוב ביצוע ההחלטה השנייה. המשיבים טענו בתשובותיהם, כי המבקשת עושה ככל יכולתה לעכב את סיום הטיפול בתיק, תוך גרימת טירחה רבה למשיבים, ועל-כן, צדק בית-המשפט המחוזי בהחלטותיו.

החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה.

התיק הוחזר לבית-המשפט המחוזי להשלמת ראיות וטענות, לאחר שנמצא, כי על-סמך הראיות שהיו קיימות בתיק, לא ניתן להכריע כהלכה במחלוקת בין הצדדים. מאידך, חיוב המבקשת בתשלום סכום של 30,000 ש"ח כתנאי להמשך הבאת ראיות מטעמה, מקשה ואולי אף מונע מן המבקשת, הלכה למעשה, את יומה בבית-המשפט. כל זאת בשל כך שבא-כוחה לא הופיע לישיבה אחת, לטענתו, בגין טעות בתום-לב.

בנסיבות אלה נמצא, כי הסכום שקבע בית-המשפט המחוזי בהחלטתו השנייה, אינו סביר.

אשר-על-כן, מבוטלות בזאת החלטות בית-המשפט המחוזי. התיק מוחזר לבית-המשפט המחוזי להמשך שמיעת הראיות, במועד שנקבע בהחלטה השנייה, וזאת בתנאי שהמבקש ישלם לכל אחד מבאי-כוח המשיבים סך של 1,500 ש"ח, בגין הטירחה שנגרמה להם עקב אי-התייצבותו לדיון בבית-המשפט המחוזי.

מלבד חיוב זה, אין צו להוצאות.

בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בבקשת עיכוב הביצוע.