רע"א 4672/22הרצל חגיגי נ. עו"ד יניב אינסל

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ע' וינברג-נוטוביץ ) מהימים 11.5.2022 ו-19.5.2022 בפש"ר 12901-03-16, במסגרתן נדחו בקשות המבקש להוספת ראיות ולמתן הוראות לנאמן, בהתאמה.

1.

החל משנת 2016 מתנהל בבית המשפט קמא הליך פשיטת רגל של החייב מרדכי ספיר ז"ל (להלן: החייב ו- הליך הפש"ר , בהתאמה; יוער כי החייב נפטר במהלך ההליך). המשיב בבקשה דנן, עו"ד יניב אינסל, מונה ביום 4.12.2016 כנאמן על נכסיו של החייב (להלן: הנאמן ). ביום 2.8.2020 הגיש הנאמן בקשה למתן הוראות (להלן: הבקשה למתן הוראות ), בה התבקש בית המשפט להצהיר כי נכס מקרקעין בפתח תקווה, הידוע כחלקה 236 בגוש 6361 (להלן: הנכס ) מצוי בבעלותו הבלעדית של החייב, ועל כן מוקנה לנאמן. כן התבקש בית המשפט להורות על מימוש הנכס, וזאת מכוח השעבוד הרשום עליו לטובת מלווים של החייב (להלן: המלווים ), ובהתאם לתנאי הסכם הפשרה שנחתם בין הנאמן לבין המלווים ואושר על ידי בית המשפט.

2.

בבקשתו, פירט הנאמן כי מבדיקות שערך עולה שהחייב נהג לרשום חלק מנכסיו על שם קרובי משפחה שונים משיקולי מס, כאשר אותם בני משפחה החזיקו עבורו את הנכסים בנאמנות. כך נהג החייב, בין היתר, ביחס לנכס שבמחלוקת, אשר אותו רשם על שם דודו, מר עזרא פור חגיגי ז"ל (להלן: המנוח ). על פי הנטען, לצורך הבטחת זכויות החייב בנכס, ביום 30.3.2005 חתם המנוח על ייפויי כוח בלתי חוזרים המייפים את כוחם של החייב ושל עורך דינו לבצע כל פעולה משפטית בנכס; וביום 26.5.2005 הוא חתם על צוואה בה הוא מוריש לחייב את המקרקעין (להלן: צוואת המנוח ). בחלוף כעשור, רשם החייב ביום 14.7.2014 משכנתה על הנכס לטובת המלווים, וזאת בתמורה להלוואה בסך של 1.5 מיליון ש"ח אותה הם העניקו לחברה בבעלותו. על רקע זה, לאחר תחילת הליך הפש"ר, הגיש הנאמן בחודש יוני 2017 בקשות לביטול הענקה אסורה ולביטול העדפת נושים. בקשות אלה הובילו בסופו של דבר להסכם פשרה בין הנאמן למלווים, לפיו נתנו האחרונים את הסכמתם להעמיד את הנכס למימוש במסגרת הליך הפש"ר, תוך שנקבע כי הם יקבלו 50% מהתמורה שתתקבל לטובת פירעון חובם (אך לא יותר מ-1.2 מיליון ש"ח), ואילו היתרה תעבור לקופת פשיטת הרגל (להלן: הסכם הפשרה ).

עוד פירט הנאמן בבקשתו כי חלק מילדי המנוח, ובכללם המבקש – מר הרצל חגיגי, מתנגדים למימוש הנכס, וזאת בטענה כי המנוח הותיר אחריו צוואה מאוחרת יותר מיום 24.8.2005, וכי חתימותיו על גבי ייפויי הכוח ועל גבי הצוואה הקודמת זויפו. הנאמן טען כי אין ממש בטענות אלה, וזאת שכן המנוח החזיק בנכס בנאמנות בלבד, כך שהוא לא יכול היה להורישו במותו; וכן מאחר שממילא הצוואה המאוחרת לא ביטלה את הצוואה הקודמת בה ביקש המנוח להחריג את הנכס מעיזבונו, אלא לכל היותר הוסיפה עליה. אשר לטענה בדבר זיוף חתימת המנוח, טען הנאמן כי מדובר בטענה מופרכת העומדת בניגוד גמור לראיות; וכי בכל מקרה אין בטענה זו כדי למנוע את מימוש הנכס מכוח המשכנתה שהוטלה לזכות המלווים, שכן זו נרשמה לטובתם בתום לב ובתמורה. ביום 17.3.2020 הוגשה תגובת הכונס הרשמי (להלן: הכנ"ר ) שתמכה בקבלת הבקשה למתן הוראות, וזאת משטענותיו של הנאמן נתמכו במספר בלתי מבוטל של אסמכתאות, בעוד שטענות המבקש לא הוכחו כנדרש.

3.

ביום 1.4.2021 הגיש המבקש בקשה כי בית המשפט יורה לנאמן להעביר לידיו את אישורו של בית המשפט להסכם הפשרה שנחתם בין הנאמן למלווים. ביום 9.4.2021 הורה בית המשפט קמא למבקש לפנות לנאמן לצורך קבלת האישור האמור. לאחר מכן, חזר המבקש והגיש בקשות בעניין בטענה כי פניותיו לנאמן לא נענו. ביום 19.10.2021 הורה בית המשפט קמא לנאמן להמציא למבקש את אישור הסכם הפשרה המבוקש בתוך שבעה ימים. ביום 16.11.2021 הגיש הנאמן הודעה לפיה ההחלטה המאשרת את הסכם הפשרה, שניתנה ביום 28.1.2019, נמצאה, והועברה ישירות למבקש. ביום 25.11.2021 הגיש המבקש הודעת הבהרה לפיה ההחלטה האמורה שהועברה לו על ידי הנאמן אינה מאשרת את הסכם הפשרה עם המלווים, כי אם הסכמים אחרים שנחתמו בין הנאמן לבין משפחת החייב ובנק דיסקונט. בהתאם, נטען כי בית המשפט מעולם לא אישר את הסכם הפשרה, וכי הנאמן משקר. ביום 12.12.2021 נקבע כי הבקשה תידון בדיון.

4.

ביום 1.2.2022 התקיים דיון הוכחות בבקשה למתן הוראות. במסגרת הדיון, העלה המבקש את טענותיו לעניין היעדרו של אישור בית המשפט להסכם הפשרה עם המלווים. בתום הדיון, קבע בית המשפט כי כאמור בהחלטתו בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 12.10.2021, הדיון בבקשה למתן הוראות יפוצל לשניים: בשלב הראשון יתבררו המחלוקות בין המבקש לבין הנאמן ביחס לזכויות הבעלות בנכס; ובשלב השני, וככל שייוותר צורך, תידון סוגיית השעבוד שהוטל על הנכס לטובת המלווים, ובכלל זה שאלות הנוגעות להסכם הפשרה שנחתם בין הנאמן למלווים (להלן: ההחלטה מיום 1.2.2022 ).

5.

אף על פי כן, הוסיף המבקש להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניין, במסגרתן ביקש מבית המשפט להורות לנאמן להבהיר היכן נמצא האישור שנתן בית המשפט להסכם הפשרה, וטען כי ככל שלא קיים אישור כזה, הרי שהנאמן שיקר לבית המשפט. אחת מבקשות רבות אלה הוגשה ביום 13.5.2022, ובמסגרתה חזר המבקש על טענותיו האמורות. ביום 19.5.2022 נתן בית המשפט קמא החלטה בבקשה זו, המפנה את המבקש להחלטה מיום 1.2.2022 (להלן: ההחלטה מיום 19.5.2022 ).

6.

ביני לביני, בהתאם להוראת בית המשפט, הגיש הנאמן ביום 3.3.2022 סיכומים מטעמו בבקשה למתן הוראות, המתמקדים בשאלת זכויות הבעלות בנכס. בחלוף כעשרה ימים, הגיש המבקש ביום 14.3.2022 בקשה להוספת ראיות, במסגרתה ביקש להגיש לבית המשפט דפי חשבון בנק של הוריו – המנוח ואשתו – מהשנים 2003-2001, המעידים לשיטתו על כך שהם שילמו כספי מיסים לרשויות המס ביחס לנכס. הנאמן והכנ"ר בתגובותיהם טענו כי יש לדחות את הבקשה, וזאת, בין היתר, בשל השיהוי המשמעותי שנפל בהגשתה. בינתיים, במהלך חודש אפריל 2022 הוגשו סיכומיהם של יתר הצדדים לבקשה למתן הוראות, לרבות המבקש.

ביום 11.5.2022 נתן בית המשפט קמא החלטה הדוחה את בקשת המבקש להוספת ראיות, וזאת ממספר טעמים: ראשית , הבקשה הוגשה בשלב הסיכומים, ולאחר שכבר הסתיים הליך ההוכחות; שנית , הבקשה עוסקת במסמכים ישנים אותם יכול היה המבקש להשיג בשלב מוקדם יותר; שלישית , עיון במסמכים מגלה כי ממילא אין בהם כדי להוכיח את טענות המבקש – כך, מדובר בדפי חשבון חלקיים אשר לא ניתן להסיק מהם כי הוריו של המבקש אכן שילמו את סכומי הכסף הנטענים לרשות המיסים (להלן: ההחלטה מיום 11.5.2022 ).

7.

בקשת רשות הערעור שלפניי מופנית נגד ההחלטה מיום 11.5.2022 וההחלטה מיום 19.5.2022, ובמסגרתה חוזר המבקש על עיקרי הטענות שהעלה לפני בית המשפט קמא.

8.

דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובות המשיבים.

מושכלות יסוד הן כי שיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון הוא רחב, וזאת לאור מומחיותו הייחודית והתרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות העניין. משכך, אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת זה, אלא במקרים חריגים (ראו: רע"א 3913/22 זכאי נ' כונס נכסים הרשמי , פסקה 10 והאסמכתאות שם (17.8.2022)). הדברים אמורים ביתר שאת כאשר מדובר בהחלטות דיוניות מובהקות הנוגעות לאופן ניהול ההליך, כדוגמת ההחלטות נושא בקשת רשות הערעור דנן (ראו: רע"א 6227/20 שניידרמן נ' עו"ד גבור , פסקה 8 (14.10.2020); רע"א 3231/22 זילברשטרום נ' עו"ד בראון – המנהל המיוחד לעמותת תלמוד תורה (בפירוק) , פסקה 10 (17.7.2022)). אינני סבורה כי המקרה דנן נמנה עם מקרים חריגים אלה.

9.

אשר להחלטה מיום 11.5.2022, בית המשפט קמא נתן דעתו לטענות המבקש ביחס לראיות הנוספות אותן ביקש להגיש, והגיע למסקנה כי אין לקבלן. בית המשפט ביסס החלטתו זו הן על השלב המאוחר בו הוגשו הראיות – לאחר סיום שלב ההוכחות ובעיצומו של שלב הסיכומים; הן על מחדלו של המבקש לפעול להשגתן של ראיות אלה בשלב מוקדם יותר (על אף שמדובר במסמכים מלפני כשני עשורים); והן על כך שממילא אין בכוחן של הראיות האמורות כדי להוכיח את טענותיו של המבקש לעניין תשלום המיסים על ידי הוריו (השוו: רע"א 5628/22 אלח'ורטי נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (30.8.2022). אינני סבורה כי נפל פגם בהחלטה זו, לא כל שכן כזה המצדיק את התערבות ערכאת הערעור.

10.

אשר להחלטה מיום 19.5.2022, בית המשפט קמא חזר והבהיר למבקש כי בשלב הראשון תידון אך ורק המחלוקת שנפלה בין הצדדים לעניין זכויות הבעלות בנכס, ורק לאחר מכן – וככל שיהיה בכך צורך, תידון הבקשה לממש את הנכס לטובת המלווים, ובמסגרת זו יידון גם הסכם הפשרה שנחתם בין הנאמן למלווים. מכך עולה כי ככל שיימצא כי הזכויות בנכס אכן מוקנות לנאמן, הרי שבשלב השני של הדיון תינתן למבקש ההזדמנות להעלות את טענותיו ביחס להסכם הפשרה, לרבות טענותיו לעניין היעדר אישורו של בית המשפט להסכם הפשרה. על כן, לא ראיתי מקום להתערב גם בהחלטה זו.

טוב יעשה המבקש אם יסתייע בייעוץ משפטי לצורך המשך ההליך לפני בית המשפט קמא.

11.

סוף דבר : בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשו תשובות – אין צו להוצאות.