רע"א 4673/99 רוזה גואטה נ. בנק הפועלים בע''מ שלוחת אץ ת נתניחה

בפני בקשה לפטור מהפקדת ערבון במסגרת בקשת רשות ערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט י' זפט).

1.המבקשת היא אשת המשיב מספר 3 ('הבעל'). הבעל חייב כספים למשיב מספר 1 ('הבנק'). הבנק פתח (ביום 17.3.96) בהליכים למינוי כונס נכסים למימוש מבנה תעשייתי ('הנכס') הרשום על שם הבעל. המשיבים מספר 2 מונו ככונסי נכסים לנכס. ביום 20.5.99 אישר ראש ההוצאה לפועל בחדרה את מכירת הנכס תמורת סכום של 425,000 דולר. ביום 3.6.99 הגישה המבקשת המרצת פתיחה בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בה נתבקש רישום מחצית הנכס על שמה. בד בבד הגישה המבקשת גם בקשה למתן צו מניעה זמני שימנע את המשך הליכי ההוצאה לפועל שעניינם בנכס עד להכרעה בהמרצת הפתיחה. בהחלטתו מיום 3.6.99 קבע בית המשפט המחוזי, כי ההליכים יעוכבו כנגד הפקדת ערבות בנקאית בסך 425,000 דולר. בקשתה של המבקשת לעיון חוזר בהחלטה נדחתה ביום 8.6.99. מן הטעם שלא נתמכה בתצהיר ולא כללה טיעונים משפטיים ואסמכתאות. בקשת רשות הערעור מופנית כנגד החלטה זו.

2.בבקשה שבפני טוענת המבקשת, כי סיכויי בקשת רשות הערעור גבוהים. שכן התניית מתן הצו הזמני בהפקדת סכום של 425,000 דולר אינה סבירה ואינה הגיונית ומשמעה נעילת שערי בתי המשפט בפני מי שידם אינה משגת לשאת בתשלום סכומי עתק. בהתייחסה למצבה היא, טוענת המבקשת, כי היא עקרת בית שאינה משתכרת למחייתה, כי היא מטופלת בארבעה ילדים קטנים וכי בעלה נקלע למצוקה כלכלית קשה ואין הוא יכול לסייע לה במתן הערובה הנדרשת.

3.המשיבים 1 ו2- מתנגדים לבקשה לפטור מערובה. לטענתם, לא הוכיחה המבקשת את חוסר יכולתה לעמוד בהפקדת סכום הערובה. תצהירה אינו מפורט, והוא מתמצה בהפנייה לדברים הכלליים שנאמרו בבקשתה, סיכוייה בבקשת רשות הערעור קלושים. ראשית - היא מבקשת לערער על ההחלטה לעיון נוסף, וזו כלשעצמה, אינה נגועה בפגם כלשהו. שנית - גם ההחלטה הראשונה היא מוצדקת ומבוססת כדבעי: המבקשת אינה נהנית מחזקת השיתוף, משום שנישאה למשיב מס' 3 בשנת 1985, נזקיה - אם יוכחו - ניתנים לפיצוי כספי ואין חשש, כי הבנק לא יוכל לשאת בהם. מנגד - עיכוב הליכי המכירה יגרום להגדלת חובו של הבעל לבנק, וקיים חשש שכספי המכירה לא יספיקו עוד לכיסוי חוב זה, מה גם שאין ודאות, כי יעלה בידי כונסי הנכסים למצוא קונים שיאותו לרכוש את הנכס במחיר המוצע כעת או במחיר הגבוה ממנו. עוד טוענים משיבים אלה, כי עיתוי פנייתה של המבקשת לבית המשפט, למעלה משלוש שנים לאחר פתיחת ההליכים למימוש הנכס ובערב מכירתו, מעיבים על תום לבה. בנוסף, טוענים המשיבים, כי דרישת ערובה כספית כתנאי למתן צו זמני היא עניין שבשיגרה וגובה הסכום הנדרש הוא תולדה של חולשת הבקשה.

4.לאחר שעיינתי בבקשה הגעתי לכלל מסקנה שדינה להידחות. ראשית, סיכוייה של בקשת רשות הערעור אינם רבים. כאמור, מכוונת הבקשה כנגד החלטה בבקשה לקונית לעיון חוזר. וככזו - אין לה תקומה. שכן תרופתה של המבקשת היתה צריכה להיות בבקשת רשות ערעור על ההחלטה הראשונה - ולא בבקשה לעיון חוזר. אפילו נאמר, כי יש לראות את בקשת רשות הערעור כמתייחסת להחלטה הראשונה אין הדבר משפר במידה רבה את סיכוייה. המבקשת נישאה לבעלה לאחר תחילת תוקפו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג1973-, כך שעל פני הדברים אין היא נהנית מחזקת השיתוף. עיתוי פנייתה לערכאות אינו נקי אף הוא מתמיהות, והתייחסותה של המבקשת לעניין זה היא חלקית. בנסיבות אלו, לא ייפלא איפוא, כי בית המשפט המחוזי מצא מקום להטיל עליה להפקיד סכום כסף משמעותי כתנאי למתן הסעד המבוקש על ידה (וראו: (י' זוסמן סדרי הדין

האזרחי (בעריכת ד"ר ש' לוין, מהדורה שביעית) בעמוד 620; ראו גם ע"א 826/75, חל"צ בע"מ נגד צמג - צמיגים ושירותים בע"מ , פ"ד ל(3) 831). ייתכן אמנם, כי יש למבקשת סיכוי כלשהו בתקיפת הסכום שקבע בית המשפט, סכום השווה למלוא שווי הנכס, שאינו נכס פסיד. אולם נוכח העמדה שמציגה המבקשת בבקשה שבפני, ספק אם לכך מכוונת המבקשת. זאת ועוד, לא רק שסיכויי הבקשה הם מועטים, לא הובאו בפני בית המשפט כל טיעונים של ממש באשר למצבה הכלכלי של המבקשת. מן המפורסמות הוא, כי על המבקש פטןר מהפקדת ערבון להיכבד ולפרט את נכסיו ואת מקורות הכנסתו. בבקשה שבפני לא מצאתי כל פירוט כאמור. המבקשת אינה מציינת אילו נכסים הם בבעלותה, אין היא מתייחסת למקום מגוריה, אין היא ממציאה אישורים או מסמכים כלשהם (דוגמת דפי חשבון, אישורים מן המוסד לביטוח לאומי, אישורים מגורמי הרווחה וכן הלאה). שתיקה זו עומדת לה איפוא לרועץ.

5.נמצא אם כן, כי סיכויי בקשת רשות הערעור הם מועטים. קיימת איפוא אפשרות ממשית, כי ייגרמו למשיבים 1 ו2- הוצאות במסגרת התייחסותם לבקשה (ולבקשות המשניות שבצידה) וכי בהיעדר ערובה הולמת יתקשו להיפרע מן המבקשת. בנסיבות אלו, ובהיעדר ראיות של ממש באשר לאי-יכולה של המבקשת לשאת בהפקדת הערבון הנדרש ממנה, אני מורה, כי המבקשת תפקיד את הערבון שהושת עליה (בסך 10,000 ש"ח) תוך עשרים יום ממועד המצאת החלטתי זו.

המבקשת תשלם למשיבים 1 ו2- סך של 750 ש"ח - הוצאות בקשה זו.

המזכירות תעביר את התיק לכבוד המשנה לנשיא - להמשך הדיון בבקשת עיכוב הביצוע שהגישה המבקשת.